אשתקד בנובמבר פתאום החל לגדל את שפמו. והופתעתי, שכן אהב את המראה הנקי והמכובד שמאפשר הסתיו האמריקאי, ואת קוד הלבוש שמתיר להיות מסודר ומגוהץ, הכל כך שונה מהמוכר בישראל. ופתאום, זיפים בני יום הפכו בני יומיים, בני שבוע ושבועיים, מסודרים שם מעל השפה העליונה. ביקשתי שיסביר, ושמח. נובמבר מוקדש למודעות לסרטן הערמונית והאשכים, פתח בשיחה שנושאה לא בדיוק מעורר נוחות בין שני גברים. ובכל זאת, בדומה לאוקטובר, בה נשים וגברים מתעטרים בסרט ורוד לעודד מודעות לסרטן השד, וחודשים נוספים שמוקדשים למחלות אלו ואחרות, ישנה תנועה המעודדת גברים לגדל שפם בחודש נובמבר, המכונה MoVember. המטרה, הוסיף, היא לפתוח בשיחות כאלה, ולעודד שיחה על נושאי בריאות הגבר הפחות מקובלים בשיחה בין מבוגרים, כמו הסרטנים המוקדשים רק לאברי הגבר. ידידי המשופם זיהה את זוית פני השמוטה ועצר אותי – כן, זה הכי אמריקאי להקדיש חודש ולהחצין משהו במראה בשביל מטרה בריאותית, אבל כאן המקור הוא דווקא בארץ המגף האוסטרלי. בין גלישת גלים לשתיית פוסטרס, שני אחים רצו לעשות מעשה החזרת עטרת השפם ליושנה. משגילו שזה ניתן, גייסו את העניין לטובת מטרה נעלה – להעלות מודעות לסרטן הערמונית, והחלו לגייס כספים לעמותות הפועלות בנושא. זה התרחב לניו זילנד, לארה"ב ולשאר העולם. אז מה אפשר לעשות, שאלתי. לגדל, ענה. להתחיל את החודש מגולח, ולהקפיד על גידול השפם עד סוף חודש נובמבר. ולעודד אנשים לשוחח על Movmber. זו ההזדמנות שלך כשאתה פה, פנה לסיים, כי איפה בארץ תוכל להסתובב עם שפם בלי לעורר חשד. אמר, וחזר כהרף עין למראה המגולח עת הסתיים החודש. גיבורי שפם ( תום סלק, יצחק שמיר, פרדי מרקורי, דובי גל, והלהקה שקברה את גולדה): הסברים וקישורים:
Movember: https://us.movember.com/?home אתר עם הסברים, קישורים, ארועים וכו'. כיום מתמקדים ב-4 בעיות בריאותיות אותן הם מגדירים קריטיות לגברים: סרטן הערמונית, סרטן האשך, בעיות נפשיות וחוסר פעילות גופנית. No Shave November: https://www.no-shave.org אתר שנוסד ב-2009 עם רעיון דומה – לא להתגלח בחודש נובמבר, ולתרום את הכסף שחסכתם לעמותות לסרטן הערמונית. סרטן הערמונית – הסרטן השכיח בקרב גברים, כאשר 14% מהגברים בגיל 80 חולים בסרטן ערמונית פולשני (http://seer.cancer.gov/csr/1975_2012/browse_csr.php?sectionSEL=23&pageSEL=sect_23_table.15.html
0 Comments
גם אנחנו נחתנו בעונת הנדידה. ובעונת פתיחת הדלתות בחנו חצרות עמוסות פריטים שיתכן וימצאו מקום בביתנו הקט. וכך ביום ראשון מדפקים על בית, שדייריו פרסמו כמה רהיטים במצב טוב בטרם יעזבו, עסקה מקובלת בשיכוני הזרים.
הנה מגיע הסתיו ולו השלכת והדלעות; ואחריו החורף עם הכריסמס והשלג וביטולי בתי הספר; והאביב אחריו, שבאמתחתו הפריחה והלבלוב; אבל לקיץ בקיבוץ יש את איש הקיץ.
הוא מגיע לאזורנו בין יום הזכרון ליום העבודה, כל קיץ, כל הקיץ. גופו השדוף מונח מדי יום על כסאות הקיץ הלבנים. שערו הארוך דליל ואסוף, משקפיו הכהים אגודים לפניו, תחתוני הטנגה בלבד לעורו המוזהב, שכמו מכיל את אור השמש בתוכו. כמו לשון הצפרדע המתגלשת, כמו הזרם המעגלי, כמו רבע-שעת-המבוגרים, גם איש הקיץ חלק בלתי נפרד מבריכת המועדון הקונגרשונלי. איש לא יודע את שמו. הוא מכונה השזוף, השרוף, המגזים או איש המלנומה. אבל הוא – איש הקיץ. גופו כמו מעבדת ניסויים של המחלקה למניעת סרטן, ופוסט-דוקים רבים במעבדות מכון הסרטן הלאומי מסתירים כי עבודתם העיקרית התמקדה בו. כן, איש הקיץ מגיע כל שנה, ועכשיו הוא עוזב. נתראה בשנה הבאה. |