זה היה ביום האחרון של חודש יולי, ישבתי במשרדי בשעת לילה מאוחרת, צופה בתומר עוזב את משרדי המערכת בפעם האחרונה, מזמזם לעצמו Leaving on a jet plane… כמו בכל ערב בחודש האחרון, ואט אט הרגשתי איך כובד משקל “הקיבוצון” מועמס על כתפי. החלטתי שהדרך היחידה להתמודד עם המשא היא להתחיל מייד לעבוד. נכנסתי למשרד העורך הראשי שמאותו הרגע הפך למשרדי שלי והתחלתי לעשות בו סדר. כוסות אספרסו לא שטופות היו פזורות באקראיות על השולחן והרצפה, מגובות בחבילות טים-טאם ריקות, ובינהן בלטה כוס הוויסקי של עורך העיתון שעברה מהעורך הראשי הראשון, ד"ר הדר בן-יואב, אל תומר וכעת אלי.
לאחר שהתעייפתי מסידור החדר, שקעתי בכיסא העורך הראשי והחלתי להרהר על הפעם הראשונה שבה פגשתי את תומר...זה היה במסיבה בערב קריר בחודש נובמבר, מספר ימים לאחר הגעתי לארה"ב שלפני עידן טראמפ, כשהמהגרים עדיין לא היו מופרדים מילדיהם וניאו-נאצים התחבאו בארון, ולפתע הגיח מולי אדם גבוה עם שפם מעורר חשד אשר הסביר שהשפם זה לא בגלל שהוא פדופיל אלא בגלל חודש המודעות לסרטן הערמונית. כמובן שבאותו הרגע עדיין לא הרגשתי בטוח במחיצתו, אבל מכיוון שיום הולדתי ה 18 עבר כבר די מזמן, החלטתי שהוא לא מהווה עלי איום. בעודי שקוע בהירהורי, ברק הרעיד את משרדי "הקיבוצון" והחזיר אותי אל המציאות. וכך, באותו ערב סגרירי (בכל זאת אנחנו ברוקוויל וכאן גם בקיץ ערבים כאלה לא חסר...), ביום האחרון של חודש יולי, כתבתי את שיר הפרידה לעורך הקיבוצון השני במספר, ד"ר תומר קוקס. שם: שמור על ישראל מילים: משורר באסקי לחן: דויד דאור תשמור על ישראל תומר יש דברים שאסור לראות תשמור על ישראל תומר אם תראה, תפסיק להיות גיבור של ישראל תומר עם טים-טם בקפה תשמור על ישראל תומר כדי שיהיה לנו לאן לחזור תשמור על ישראל תומר אל תגזים בהפגנות כי כמה שתדע יותר תומר אנחנו רק נבין פחות ובשעה מסוימת נסגרות כל הדלתות וכל החוויה נגמרת רק אתה ממשיך לתהות תומר שירת את הקהילה הישראלית ברוקוויל והסביבה במשך יותר מחמש שנים תוך כדי שימוש בלא מעט כובעים שונים והיה בעל תרומה מכרעת ביצירת הקהילה התוססת והנעימה שבה אנחנו חיים. כעת הגיע הזמן להודות לו ולאחל לו בהצלחה בתחנה הבאה במסעו! שהיה לכולנו בהצלחה!!! סהר
0 Comments
|