ברכות חמות על הקבלה לפוסט/משרה או עבודה (רחמנא ליצלן). כבר קראת את כל המדריכים המצויינים שיש בעברית על איך לנווט בנבכי הבירוקרטיה האמריקאית? לי הם עזרו מאוד. אז הנה עוד מדריך, מקוצר מעט, עם לוחות זמנים וסדר פעולות. המטרה היא להכניס כמה שיותר בירוקרטיה הכרחית, עם הפרטים החשובים בלבד, במסמך אחד. מעין צ'ק ליסט.
אי אפשר בלי קצת רקע. משפחתי ואני עברנו למדינת מרילנד באוגוסט 2014 לטובת פוסט בNIH. כמה חודשים לפני: עינייני ויזה כדאי לקדם ברגע האפשרי הראשון. תבדקו אם המוסד המקבל צריך אישור על סיום הדוקטורט, ואם צריך אז תגישו ותסגרו את התואר גם לפני שהמאמר האחרון יתפרסם. באופן כללי, הNIH לא ישלחו את הניירת שלכם עד שלא שלחתם להם אישור תואר. אבל, אם תשלחו להם אישור דיקאן שהגשתם וזה יאושר עד תאריך מסויים, הם יכינו את כל הניירת, כך שהיא תגיע אליכם יומיים אחרי האישור במייל. לוח הזמנים של הקונסוליה הוא המלצה לא מחייבת. הם לא צריכים את צוק איתן כדי למשוך מישהו חודש או חודשיים יותר מהרגיל. תתחילו מוקדם, ומקסימום הויזה תנוח אצלכם בדרכון חודשיים-שלושה. העצה הכי חשובה שיש לי, היא ליצור קשר ולנדנד ולבדוק שהכל מתקדם. קרה לי מספר פעמים שהניירת נתקעה אצל פקידה כלשהיא בלי שום סיבה. זה נכון גם אחרי שאתם נוחתים. תבקשו לוח זמנים משוער ותתקשרו לוודא (בנימוס) שהכל בסדר. למרות שאת הפוסט סוגרים הרבה פעמים חודשים רבים לפני תאריך ההגעה, רוב הדירות לשכירות מתפרסמות בטווח של פחות משלושה חודשים. שלושה עד ארבעה חודשים לפני הטיסה אפשר להתחיל ללמוד את השוק. להבדיל מהארץ, חלק גדול מהדירות מושכרות במסגרת פרוייקטים גדולים, בהם חברה אחת מנהלת מספר ביניינים (ע"ע הקיבוץ - רולינס פארק). החסרונות בפרוייקטים הללו שבד"כ הדירות לא מרוהטות, וכדי לקבל מחיר טוב צריך להתחייב לשנה לפחות. היתרונות הם נוחות ושירות, בהתאם לפרוייקט. לקיבוץ יש גם כמובן את היתרון של הקהילה הקרובה והמיקום הנוח. אפשר לשכור גם מאנשים פרטיים, אנחנו פירסמנו מודעה בקרייגסליסט ומצאנו משהו מרוהט לטווח קצר יותר עם גמישות בהארכה. למי שמתכנן להישאר יותר משנה, כמעט תמיד עדיף לקנות, אבל את זה כדאי לעשות רק אחרי שמכירים את השטח לאחר כמה חודשי שכירות באזור. כששוכרים דירה, במיוחד עם משפחה, שווה לבדוק גם את רמת הפשע באזור. למי שיש ילדים בגיל הרלוונטי, יש גם דירוג של בתי הספר. קשה עד בלתי אפשרי לרשום ילד לבית ספר שלא לפי השיוך השכונתי, איפה שאתם גרים קובע מי יהיה איתו בכיתה. השיקול האחרון בבחירת הדירה זה שיעור המס. ישראלים שבאים לעבוד בNIH פטורים ממס הכנסה פדרלי לחמש שנים קלנדריות (שנתיים עד חמש למוסדות אחרים). מגורים במחוז קולומביה (DC) או וירג'יניה יתנו לכם פטור מלא, מדינת מרילנד מצד שני לא מכירה באמנה הזאת. אם אתם גרים במרילנד צפו לשלם מס הכנסה אפקטיבי של כ – 5-8%. אם אתם חושבים לשלוח את הילד/ה לפעוטון של הNIH (יש שניים בקמפוס, ראינו אחד ולא התלהבנו, אבל אחרים המליצו בחום), אתם כבר מאחרים. הזמן הכי טוב להיכנס לרשימת ההמתנה הוא בדייט הראשון. באופן מעשי, ברגע שאתם בהריון, אפשר להיכנס לרשימה, וגם אז הסיכוי להיכנס לתינוקיה הוא נמוך מאוד. מגיל שנתיים יש יותר מקומות וסיכויי הקבלה עולים. כמה שבועות לפני: בהנחה שלא מביאים המון דברים, הדרך הזולה והאיטית לשלוח דברים מהארץ היא בארגזים של דואר ישראל דרך הים. הארגזים מוגבלים למשקל של 20 קילו לארגז, ותזכרו שהמשקל בבית לא מאוד מדוייק, אז כדאי להוריד לפחות קילו. זה יוצא בערך 150 שקל לארגז מלא. אם קיבלתם תקציב לרילוקיישן, תוכלו לנצל אותו לשלם על זה. זו לא דרך אמינה במיוחד, שנים מתוך 18 ארגזים ששלחנו לא הגיעו (והפיצוי הכספי מוגבל מאוד, וגם טרם הגיע). אז דברים יקרי ערך עדיף לקחת במטוס, או לשלוח עם חברה אחרת. כרטיסי האשראי שלנו עובדים יופי בארה"ב, אבל שווה להביא גם מזומן. קחו בחשבון עד שלושה שבועות לפתיחת חשבון בנק והעברה בנקאית. יש לכם מטבעות מנסיעות קודמות ? מצויין, תשמרו אותם. אלא אם אתם נוחתים בזמן חג או חופש, אפשר להזמין רכב גם שבוע-שבועיים מראש. שימו לב שחלק מהאתרים האמריקאים מציגים מחיר ללא ביטוח. ברוב שדות התעופה, ואם לא אז בבית קפה סמוך, תוכלו להתחבר לאינטרנט, ואז וויז יביא אתכם בביטחה לדירה ששכרתם. בדרך משדה התעופה יש סיכוי טוב שתעברו בכביש אגרה, תשמרו את המטבעות מהסעיף הקודם זמינים. למרות שהתחבורה הציבורית בארה"ב טובה מבארץ, זו מדינה גדולה שנסמכת מאוד על מכוניות. אם אתם מתכננים לעבור מרכב שכור לרכב קנוי, קחו בחשבון לפחות שבועיים עד לקניית הרכב. זה לא אומר שכדאי להשכיר מראש לתקופה ארוכה. קשה לקצר תקופת שכירות של רכב, אבל קל מאוד להאריך אותה. אם המעביד שלכם הזמין לכם את הכרטיס, תבדקו שיש עליו eTicket Number. אם יש רק confirmation, תתקשרו לחברת התעופה ותוודאו שכירטסו לכם אותו (אצלנו הם שכחו). אחרי הנחיתה: להבדיל מהמצב בארץ, פה סדר הדברים מחייב. כדאי מאוד לעשות את כל הסידורים בדיוק בסדר הרשום. זה חוסך הרבה זמן וכאב ראש. קצת אחרי ההתמקמות בדירה בטח תרצו לעשות קניות בסופר. לכו לוולמארט. מעבר לחוויה האמריקאית של סופר עצום שיש בו הכל ובזול, קנו ערכת הפעלה וחודש משולם מראש של straight talk. חבילת ה45$ שלהם (49$ אחרי מיסים ותוספות) יוצאת קצת יותר זולה מהרשתות הגדולות, בלי התחייבות ועם אינטרנט עובד בכל מקום מהיום הראשון שלכם. אחרי חודש תוכלו לקבוע חידוש אוטומטי דרך האתר או לעבור לאחת החברות הגדולות (לפעמים יותר זול למשפחה עם 3-4 קווים). השלמות לקניות עם דברים יותר איכותיים (ויקרים) אפשר לעשות בwhole foods. הדבר הבא לעשות הוא לקפוץ למקום העבודה ולהגיד שלום. המחלקה הרלוונטית (DIS בNIH) תעדכן אתכם על הבירוקרטיה הרלוונטית למוסד. מכאן הולכים עם כל הניירת לביטוח לאומי (social security). כדאי להביא את כל המשפחה והרבה סבלנות, וללכת שלושה ימים אחרי הנחיתה. לפני זה יש סיכוי שישלחו אתכם לבוא שוב. נתמכים (J2) לא יקבלו כרטיס, אלא מכתב של אי-זכאות. המכתב חיוני בשביל רשיון הנהיגה. אחרי כל המאמץ הזה, אתם זכאים לכמה ימי חופש (אלא אם כבר התחלתם לעבוד). כרטיס הביטוח הלאומי מגיע בדואר תוך שלושה ימים עד שבוע, ויש מעט מאוד דברים שאפשר/כדאי לעשות בלעדיו. בנוסף לכרטיס, תשמרו גם את המכתב והמעטפה בהם הוא הגיע, זה ישמש אתכם להוכחת מגורים לרשיון הנהיגה. משקיבלתם את הכרטיס, תוכלו לפתוח חשבון בנק. לNIH יש את הNIHFCU, שהדבר המעצבן היחיד אצלהם בינתיים זה שהעברות לצד ג' צריך לעשות במייל ובטלפון, ולא דרך האתר, אבל חוץ מזה הם בסדר. יש גם כמובן שלל בנקים מסחריים. קיבלתם מכתב מהבנק על מצב החשבון? תשמרו אותו עם המעטפה, שוב להוכחת כתובת מגורים. כרטיסי דביט נשלחים בדואר תוך כמה ימים, וזה גם זמן טוב לבקש כרטיס אשראי. המטרה היא כמובן לצבור היסטוריית אשראי חיובית. רוב הסיכויים שיבקשו מכם להקפיא סכום בגובה המסגרת כערובה. תדאגו לחייב את הכרטיס בסכום כלשהוא (מתחת למסגרת) בכל חודש ולשלם בזמן. לוקח כמה חודשים עד שנה לצבור היסטוריית אשראי, אחר כך תתחילו לקבל הצעות לכרטיס טוב יותר בלי ערובה. גם כל קניית שירות שלכם תעשה קלה יותר ולא יבקשו יותר בטחונות. עם כל הפרטים הרלוונטים מהבנק, אפשר להעביר כסף מהארץ וללכת לקנות רכב. רוב הרכבים בארה"ב, חדשים ומשומשים, נקנים מסוכנויות רכב. זה לא אומר שאין רכבים מצויינים מאנשים פרטיים, אבל זה קצת יותר מסובך מבחינת הבירוקרטיה. למרות שהאמריקאים נחמדים, אסור לסמוך לא על הסוכנות ולא על אנשים בנוגע למצב הרכב. אפשר לקבל את ההיסטוריה שלו (בתשלום, אם כי בסוכנויות בד"כ יתנו את זה בחינם) כאן. רוב הסוכנויות הגדולות כמעט ולא מחזיקות רכבים זולים (פחות מ5K$), יש מגרשים וסוכנויות שמתמחים בזה, וסיכוי טוב שתיתקלו שם בשכנים מהמזרח התיכון. זה המחירון הכמעט-רשמי שלהם. כשתעבירו בעלות, תקבלו מהסוכנות לוחיות זמניות, ואחרי שבועיים (יותר אם אין לכם מספר ביטוח לאומי) תקבלו את הלוחיות הקבועות. כשיוצאים עם האוטו מהסוכנות, חייבים ביטוח בתוקף. אפשר לסדר את זה בטלפון, geico נתנו לנו את המחיר הטוב ביותר עם הנחת "עובד מדינה". ההבדלים הם די משמעותיים, אז שווה להשוות מחירים (תתכוננו נפשית לארבעים דקות של שאלות בטלפון לפני כל הצעת מחיר). הוספת רכב שני על הביטוח כמעט ולא משפיעה על המחיר. אחרי שקניתם רכב, זה זמן טוב להוציא רשיון נהיגה. לפני זה צריך לעבור קורס בבתי ספר לנהיגה על שתיה ונהיגה (מסתבר שאסור), שאלון קצר וכמה דולרים. תאלצו ממש להתאמץ כדי להיכשל במבחן. בתור מי שמחליף רשיון ממדינה אחרת (out of country) תאלצו לעבור תאוריה וטסט. הרשיון הישראלי רק חוסך את רשיון המתלמד. הוצאת רשיון היא למעשה גם הוצאה של תעודת זהות. תביאו דרכונים, כרטיס ביטוח לאומי/מכתב אי זכאות, הוכחות למקום מגורים, רשיון ישראלי וכל מסמך אחר שעולה על דעתכם. בכל מקרה, תדרשו חזרה את הרשיון הישראלי שלכם. אסור למי שמחזיק רשיון ישראלי לנהוג בארץ עם רשיון זר. הטסט הוא ברכב שלכם. לפני הטסט יבדקו שכל האורות עובדים, שהכל תקין ויש לכם מסמכים וביטוח בתוקף. נורה אחת שרופה ואין טסט. תשתדלו לקבוע תור. ההמתנה היא לעיתים ארוכה מאוד ובד"כ אי אפשר לעשות תאוריה וטסט באותו היום. התאוריה קלה והטסט די פשוט; חניה במקביל, חניה רגילה ונסיעה קצרה. חשוב לשמור על כל הכללים וכדאי להתאמן קודם על חניה, במיוחד אם מדובר ברכב גדול. ברוב המקומות בארה"ב יש רק ספק אינטרנט נורמלי אחד, באזורנו בד"כ קומקסט. זה יקר משמעותית מהארץ (40 דולר לחודש ל25 מגה סימטרי; עולה אחרי שנה או אם רוצים גם כבלים), אבל איכות החיבור בד"כ טובה. עדיף להזמין מאמזון מודם+ראוטר מלשלם עוד 8 דולר לחודש עבור הציוד הלא-משהו שלהם (אנחנו קנינו את הNETGEAR N600 C3700 ומרוצים). לסיכום, המעבר לארה"ב קל יחסית. האנגלית שלנו אולי לא טובה כמו שחשבנו, אבל אין באמת מחסום שפה. הבירוקרטיה מתישה, אבל מאוד צפויה ובסוף הכל כאן פשוט עובד. חוץ מזה יש כאן קהילה ישראלית גדולה ונעימה שיכולה לייעץ ולעזור כשצריך.
0 Comments
|