נכתב במשותף עם אפרת גולדשטיין.
אחרי שטרקתי את דלת מערכת הקיבוצון בזעם לפני מספר שנים לאחר עוד הגבלה של החופש העיתונאי שלי בידי העורך, אמרתי לעצמי "זו הפעם האחרונה שאני אסכים לעבוד איתו, אפילו אם הוא יתחנן". אבל לקראת ההכנות לגיליון האחרון של הקיבוצון, ההתרפסות, ההתבזות, הזחילה על הגחון, והתחינה נשמעה לה היטב גם מעבר לאוקיינוס כך שנאלצתי למחול על כבודי, ובעיקר להניח למשקעי העבר ולכבד את המשותף ביני ובינו – הכבוד למוסד העיתונאי ששמו הקיבוצון. מפאת גודל המעמד, נזקקתי לעזרתה האדיבה של אחת מהכותבות הראשונות בקיבוצון. לכבוד המהדורה האחרונה של הקיבוצון, במה שבהחלט נראה כטור האחרון בסדרת הטורים שעסקה במוזיקה שמתארת את אמריקה, אין מתאים מלהתמקד במי שהמילים "מוזיקה" ו"אמריקאי" מתחברות אצלו באופן מושלם – ברוס ספרינגסטין. יש לספרינגסטין המון שירים שמזקקים את החוויה האמריקאית. רבים וטובים חושבים מייד על השיר Born In The USA אבל דווקא הוא שיר מלא ביקורת ודאגה מהכיוון שארה"ב פוסעת בו. לכן, ובשביל נימה יותר אופטימית, בחרנו בשיר שמתאר את הדבר שתוכלו למצוא בכל מחוז ועיר באמריקה, אבל לא בשום מקום אחר – County Fair. כן כן, אותו אירוע אליו כולם הולכים בשנה הראשונה בקיבוץ, מתוך תחושת עליונות וגישה של צלם נאשיונל ג'יאוגרפיק שמצלם ילידים ברברים תוך שהוא ממלמל "אני לא מאמין שהם אוכלים אוריאו מטוגן בשמן עמוק". אבל, אחרי עשר דקות מזהים אותם עומדים ליד טרקטור ג'ון דיר, מאחוריהם כלוב עם חזירים ננסיים, ביד ימין תירס נוטף חמאה, ועל פניהם (חוץ מחיוך כמובן) בזוקות שאריות אבקת הסוכר מה- Funnel Cake שסיימו לאכול. יש מעט מאוד דברים שמזקקים את המהות האמריקאית כמו ה-County Fair (נמשיך לכתוב County Fair ולא יריד מחוזי כי האלטרנטיבה העברית נשמעת כמו יום כיף של יחידה משטרתית, עימכם הסליחה). אפשר למצוא שם כל מה שאמריקאי אוהב: אוכל, קניות, פנאי, מתקנים, והכל מוגזם, ובליווי מוזיקה רועשת. כשאתה שם, אפילו שזו החוויה הכי אמריקאית שיכולה להיות, אתה לא מרגיש זר, אתה פשוט מרגיש ב-County Fair. בסה"כ מה מוזר בללטף תרנגול הודו זוכה פרסים, תוך כדי צפייה בתחרות אכילת פאי לגילאי הגיל הרך? כשחזרנו לישראל, גילינו מהר מאוד מהו ההיפוך המוחלט מה-County Fair. קניות. ביום שישי. ברמי לוי. ובאמת ברוס ספרינגסטין לא כתב על זה אף פעם שיר. מהסיבה הזו, ומהרבה אחרות, אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים מתגעגעים לCounty Fair, שנשאר זכרון מתוק ורחוק. וגם לטריידר ג'ו, לחניות רחבות, לתורים נעימים, ולנימוס מזוייף. אבל כשחושבים על זה, ה-County Fair הוא לא באמת אמריקה. גם האמריקאים שבאים לשם מחפשים את אמריקה. אמריקה של פעם. הפשוטה. שבה אבות זוכים עבור בנותיהם בדובי צעצוע ענקיים. גם האמריקאים מחפשים זכרון. אז החלטנו, שאם כבר – אנחנו מעדיפים לנסות ולשחזר זכרונות מתוקים "שלנו". אם כבר להיות סנטימנטלים, אז בקטע של חמציצים, מחניים, אכילת חובזות בדרך לבית ספר, וחמש אבנים. אה – וגם הקפה פה יותר טוב. ממש יותר טוב. https://www.youtube.com/watch?v=qvNFCyizm_4 County Fair Every year when summer comes around They stretch a banner 'cross the main street in town You can feel somethin' happenin' in the air Well from Carol's house up on Telegraph Hill You can see the lights goin' up out in the soldiers' field Gettin' ready for the county fair County fair, county fair Everybody in town will be there So come on, hey, we're goin' down there Hey little girl with the long blond hair Come win your daddy one of them stuffed bears Baby down at the county fair Now you'll be hangin' tight when we hit the top And that rollercoaster's ready to drop And you brag, how you wasn't even scared Well baby you know I just love the sound Of the pipe organ on the merry-go-round Baby down at the county fair County fair, county fair Everybody in town will be there So come on, we're goin', goin' down there Hey little girl with the long blond hair Come win your daddy one of them stuffed bears Baby down at the county fair Now at the north end of the field, well they set up a stand And they got a little Rock 'N' Roll band The people dancin', yeah, out in the open air Well it's James Young and the Immortal Ones Just two guitars, baby, bass and drums Just rockin' down at the county fair Well county fair, county fair Everybody in town will be there So come on, we're goin' down there Hey little girl with the long blond hair Come win your daddy one of them stuffed bears Baby down at the county fair Now it's gettin' late before we head back to town We let the fortune wheel spin around Come on mister, tell me what's waitin' out there On my way out I steal a kiss in the dark Hope I can remember where our car's parked Baby at the county fair Now off down the highway there's the last stream of cars We sit a while in my front yard With the radio playin' soft and low I pull Carol close to my heart And I lean back and stare up at the stars Oh I wish never had to let this moment go
0 Comments
היום נתחיל בוידוי קטן, לא וידוי מהפכני, אפילו די רגיל, יש שיאמרו אפילו בנאלי – אני ממש אוהב שירים של בוב דילן. הנה אמרתי את זה, אני חסר אובייקטיביות לחלוטין בנוגע אליו (לזכותי ייאמר שאין באמת דרך אובייקטיבית לאהוב מוזיקה). לפני שאתם קופצים, אני מוכן להודות שיש לדילן מלא שירים גרועים אבל מיד אוסיף ואומר שיש לו הרבה יותר שירים טובים ולא, אני לא מדבר על ‘Sarah’ שמשום מה מנוגן בגלגל"צ יותר מדי פעמים. אני מדבר על שיר הרבה פחות מוכר והרבה יותר מצחיק, זהו שיר שנגנז מהאלבום השני (והמשובח) שלו בעקבות הסערה שחולל והתפרסם רק שנים אחר כך בהקלטה של הופעה. השיר קפץ לי לראש לפני שבועיים כשטיילנו בפילדלפיה, בירתה הראשונה של האימפריה האמריקאית. פילדלפיה מלאה בהיסטוריה והרבה אישים שתרמו להיווצרות האומה האמריקאית קשורים אליה. האישיות הידועה ביותר היא בנג'מין פרנקלין (שדיוקנו מעטר את שטר ה $100) אבל כשטיילתי ברחובות העיר נזכרתי דווקא בדמות פחות ידועה שגרה שם – בטסי רוס. למרות שיש לה שם של נגנית בלוז משנות ה-20, מדובר בגיבורה אחרת לגמרי מתקופה אחרת לגמרי, האגדה מספרת שבטסי היא הראשונה שתפרה את הדגל האמריקאי והציגה אותו לג'ורג' וושינגטון. לא ברור כמה אמת יש בסיפור הזה אבל כדרכם של סיפורים טובים, זה ממש לא משנה. השאר הוא כמובן היסטוריה וכיום פרי עיצובה הוא כנראה הלוגו המוצלח ביותר והנפוץ ביותר בחלק אחד של העולם וחומר בעירה פופולרי לא פחות בחלקו השני של העולם. אז מה כל זה קשור לדילן? טוב ששאלתם כי כמעט ונסחפתי למחוזות המטאפורות התלושות מהמציאות. בואו נקפוץ כמה שנים קדימה ונעבור מתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית מלאת הגיבורים והאגדות הפטריוטיות לתקופה קצת פחות מרשימה בתולדות האומה – המלחמה הקרה. מכמה שירים באלבומיו המוקדמים של דילן אפשר להבין שהבחור לקח ללב את המלחמה הקרה שהיתה אז בשיאה. בעיקר הטרידה אותו אווירת המקארתיזם ששלטה בארה"ב אז שעל פיה כל אדם ואדם הוא קומוניסט עד שהוכח אחרת. לבשת חולצה אדומה? אתה קומוניסט. אכלת בורשט? קומוניסט. טיפטף לך קצת בורשט על החולצה האדומה? אתה גם קומוניסט וגם בצרות כי זה כתם שלא יורד. בקיצור, ההלשנות חגגו, הפרנויה הגיעה לשיאים מבהילים ומכירות הסלק בארה"ב ירדו פלאים. אז מה דילן עשה עם כל התסכול מהמצב הזה? במקום לכתוב על הנושא בלדה מתבכיינת מלאת חשיבות עצמית (ראו ערך סטינג בשירו ,’Russians’) דילן כתב שיר בסגנון ה talking blues(זהו תת-ז'אנר של פולק שהומצא בשנות ה20 שבו המבצע חצי שר חצי מדבר והדגש מושם יותר על החריזה מאשר על המלודיה). בשיר מסופר על אמריקאי מהשורה שמחליט שהאיום הקומוניסטי הגיע לו עד כאן והוא מחליט להצטרף לאגודה ידועה שנלחמה באינספור המרגלים הקומוניסטים שהסתובבו בארה"ב וניסו להפוך את המדינה לכזאת שיש בה ביטוח בריאות וצדק מעמדי (וכולם יודעים שביטוח בריאות זה לא בריא לאומה וצדק מעמדי זה ממש לא צודק). לאגודה הזו קראו The John Birch society (על שם הקורבן האמריקאי הראשון של המלחמה הקרה, איזה ג'ון אחד שהתעקש להיתקע ממש באמצע המסלול של כדור רובה סיני תועה ב1945). מאז שהוקמה (ב 1958) ועד היום, האגודה עוסקת בשכנוע הציבור האמריקאי בכל מיני עקרונות נעלים כמו ביטול הממשל הפדרלי ופרישה מהארגון המשוקץ בעל הכוונות להשתלט על העולם הקרוי או"ם. מטרתה העיקרית של האגודה בשנות ינקותה הייתה להאשים כל מה שזז בקומוניזם ובגידה במולדת (אפילו הנשיא אייזנהאור לא חמק מהאשמות). כינוי הגנאי לקומוניסטים הבוגדניים היה 'אדומים'. נחזור לשיר, החבר החדש באגודה חושב שכולם מסביבו קומוניסטים אבל לא ממש מצליח למצוא אותם. לעומת זאת הוא מוצא את הפטריוט האמריקאי היחידי שנותר – ג'ורג' לינקולן רוקוול – מנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית, על זה נאמר – אם אתה לא קומוניסט אתה כנראה ממש סבבה. ממש לפני שהמספר מתייאש הוא נזכר שיש בדגל האמריקאי פסים אדומים!! ואז נופל לו האסימון – בטסי רוס הזאת... השם ירחם, מה נהייה מהמדינה הזאת שבה אפילו בטסי רוס נשבתה בזרועות האחים ממוסקבה... בתמונה: בטסי עושה רושם על אבי האומה https://www.youtube.com/watch?v=AylFqdxRMwE
רבות דובר ורבות ודאי עוד ידובר בערכם של תכני האינטרנט לחקר ההיסטוריה. בזמננו היסטוריונים ואנתרפולוגים נאלצים לכתת רגליהם לעבר הספריה ולנבור במקורות ובמסמכים ישנים ומאובקים בכדי להמציא תיאוריות על העבר. בעתיד כל זה ייראה מיותר, כל מה שהיסטוריון ייצטרך לעשות הוא לגשת למחשב ולהסיק מבין אינספור הבלוגים, המאמרים והניוזלטרים איך ועל מה חשבו אנשים במאה ה-21. מבין מיליוני פריטי המידע הללו, עלול היסטוריון מתחיל וביש מזל להיתקל ב'קיבוצון'. אם גורלו של אותו לא יוצלח ימשיך להתעמר בו, אולי אף יגיע ההיסטוריון לטורים שכתבתי (למרות שמבדיקה זריזה שעשיתי כרגע, הסיכויים לכך אפסיים וזאת מפני שביזבזתי דקות לא מעטות למצוא את הטורים הנ"ל באתר, האם העורכים מנסים לרמוז לי משהו?). בכל מקרה, נמשיך בתסריט התיאורטי, במידה ואותו חוקר חרוץ אכן ימצא את טורי ויחליט לפרסם עליהם איזשהו מאמר (התסריט הולך ונהיה יותר תיאורטי ממילה למילה) אני חושב שכותרתו תהיה משהו בסגנון הזה: "סקירה מקיפה של תחום ביקורת המוזיקה המקצועית בתחילת המאה ה 21 מגלה שלא היו אף זמרות/משוררות ראויות לשמן בתקופה דנן". כמובן שישנן טעויות ואי דיוקים רבים בכותרת הזו (אם להזכיר רק חלק מהם: המילים "סקירה מקיפה", ו- "ביקורת מוזיקה מקצועית") אבל אמת אחת מהדהדת בכותרת הבדיונית הזאת ולא נותנת לי מנוח, אכן, מי שיקרא את טוריי עד כה יחשוב שכל מי שמסוגל לכתוב ולבצע שירים הוא גבר אמריקאי לבן. את אי הצדק הזה אני מתכוון לתקן כאן ועכשיו ומקווה שאוכל לעמוד ביום מן הימים בכבוד בפני משפט ההיסטוריה. ומי מתאימה יותר להוות את נושא הטור המיוחד הזה אם לא אחת מהגדולות באמת – נינה סימון. מי שאחראית ללהיטים מוכרים רבים (ביניהם I put a spell on you ו- Feeling good) הייתה בתחילת דרכה נגנית פסנתר מוכשרת עם שאיפות להתפתח בתחום הקלאסי. היא אפילו ניגנה די טוב ועשתה אחלה אודישן במוסד ממש מכובד בפילדלפיה. אבל היא לא התקבלה בשל שני פרטים קטנים בביוגרפיה שלה שלא הסתדרו זה עם זה: 1. האודישן התקיים בתקופה שבה לא היה מקובל לנגן בפסנתר קלאסי אם אתה שחור. 2. היא הייתה שחורה. כך שנינה נאלצה לעבור לתחום של המוזיקה היותר פופולארית ויתר מזוהה עם שחורים – ג'אז ובלוז. ההצלחה שלה הייתה אדירה (לא בהכרח מהבחינה הכלכלית). רוב שיריה לא נכתבו על ידה (כולל השיר הנוכחי) והיא ביצעה שירים של הרבה טובים וידועים (שניים מהם, רנדי ניומן ובוב דילן, אף הוזכרו בטורים קודמים). השיר הנוכחי הוא בעל מילים מאוד ישירות ומאוד פשוטות ולא קשה להבין משמו של השיר במה הוא עוסק. בדומה לרבים משיריה, גם השיר הזה עוסק בחייהם של השחורים בארה"ב. הגברת סימון הייתה אקטיביסטית נלהבת למען שיוויון זכויות לשחורים (ואף תמכה במאבק אלים להקמת מדינה עצמאית של שחורים אמריקאים). הייחוד בשיר הנוכחי לדעתי הוא התעלות הנפש שהוא מעורר בך והכמיהה לחירות שהוא נוטע בך. השיר מתחיל לאט אך הולך ונהייה יותר קצבי ומהיר עד שהוא מגיע לשיאים של רגש כמעט דתי. בשיר קצר מאוד נינה מנסה לגרום לך לחשוב כמו מישהו שנגזלה ממנו החירות. היא בטוחה שאם רק תבין לרגע איך זה להיות היא תסכים מיד שכל אדם צריך להיות חופשי. "I Wish I Knew How It Would Feel To Be Free" I wish I knew how It would feel to be free I wish I could break All the chains holding me I wish I could say All the things that I should to say Say 'em loud say 'em clear For the whole round world to hear I wish I could share All the love that's in my heart Remove all the bars That keep us apart I wish you could know What it means to be me Then you'd see and agree Everyone should be free I wish I could give All I'm longin' to give I wish I could live Like I'm longin' to live I wish I could do All the things that I can do Though I'm way overdue I'd be starting anew. I wish I could be like a bird in the sky How sweet it would be If I found out I could fly I'd soar to the sun And look down at the sea And I sing 'cause I know how it feels to be free השם רנדי ניומן בדרך כלל לא מצלצל מוכר לרוב האנשים, חלקכם אולי מכיר אותו משיר שלאריק איינשטיין, חלקכם אולי מכיר אותו מהשיר ‘short people’ אבל לרובכם אין מושג מיהו. האמת היא שגם אני התוודעתי אליו במקרה לגמרי לפני כמה שנים. למרות האנונימיות היחסית שלו בארצנו הקטנה, מדובר באמן שגירסאות כיסוי של שיריו מקשטות את קורות חייהם של רבים וטובים החל מנינה סימון וכלה בשלומי שבן. רציתי לבחור שיר שמייצג את ניומן בצורה הטובה ביותר. שיר שיחשוף את הנגינה הפשוטה והנעימה שלו על הפסנתר, את הטקסטים המצחיקים, השנונים ובעיקר הביקורתיים להחריד. ניומן כל כך ציני עד שהרבה פעמים אתה לא בטוח אם הוא צוחק או רציני. דוגמא טובה היא השיר שלו I love L.A., שיר סאטירי שיורד על הצביעות של תושבי העיר. כנראה שהסאטירה נעלמה מאוזני הפרסומאים של חברת נייק כשהחליטו להשתמש בשיר לפרסומת שלהם שליוותה את שידורי האולימפיאדה שנערכה בעיר ב 1984. גם בשיר rednecks רנדי משחק את אותו משחק בו הוא מנסה לגרום לך לבחור בצד שלו ואחרי שהוא מצליח הוא עובר לצד השני. השיר נכתב מנקודת מבטו של redneck (לא מצאתי מילה בעברית שתקלע למשמעות באנגלית, אבל המילה נזרקת לאויר כשרוצים לתאר אמריקאי דרומי לבן ועני). אותו אדום-עורף מתמרמר על השם הרע שיצא לבני עדתו בתקשורת ובכלל. הוא מתחיל בתיאור של ריאיון טלוויזיה שהתקיים בשנות ה-70 עםלסטר מדוקס (מושל ג'ורג'יה לשעבר ומתנגד קולני להשוואת זכויות לשחורים בשנים ההן) שבו המראיין והקהל לעגו ללסטר ולדעותיו החשוכות. אגב, המספר אדום-העורף טועה לחשוב שהמראיין הוא יהודי רק בגלל שיש לו עבודה בטלוויזיה. ואז הוא מגיע לחלק המעניין, הוא פורש את מניפסט אדום העורף הממוצע שלב ליבו הוא המשך השפלת השחורים בכל רחבי הדרום. אחרי כמה בתים בשיר שבו המספר מתווה את תורתו אתה כבר די מתחיל לשנוא אותו ואת הגזענות המחליאה שלו ואתה מתחיל להרגיש טוב עם עצמך כי אתה כזה נאור ומתקדם ושוחר זכויות אדם וכדומה. ואז רנדי מזכיר לך שאתה ממש לא. הוא מזכיר את הגזענות המוסווית בצפון ארה"ב שם השחורים כביכול חופשיים אבל בעצם כלואים בשכונות שלהם בלי אפשרות אמיתית לצאת מהן ולהתקדם בחיים. כל זה נעשה בשירה מלווה בנגינת פסנתר עליזה ופזמון קליט כך שאם לא תקשיבו למילים תהיה לכם הרגשה ממש סבבה. אבל אם קראתם עד כאן הרגשה סבבה כבר לא תהיה לכם ולכן אני חש שעבודתי לשבוע זה הסתיימה. אכן, כתיבה לקיבוצון היא תחום מלוכלך שמתאים רק לאנשיםקטנים ומרושעים. "Rednecks" Last night I saw Lester Maddox on a TV show With some smart-ass New York Jew And the Jew laughed at Lester Maddox And the audience laughed at Lester Maddox too Well, he may be a fool but he's our fool If they think they're better than him they're wrong So I went to the park and I took some paper along And that's where I made this song We talk real funny down here We drink too much and we laugh too loud We're too dumb to make it in no Northern town And we're keepin' the niggers down We got no-necked oilmen from Texas And good ol' boys from Tennessee And college men from LSU Went in dumb - come out dumb too Hustlin' 'round Atlanta in their alligator shoes Gettin' drunk every weekend at the barbecues And they're keepin' the niggers down We're rednecks, rednecks And we don't know our ass from a hole in the ground We're rednecks, we're rednecks And we're keeping the niggers down Now your northern nigger's a Negro You see he's got his dignity Down here we're too ignorant to realize That the North has set the nigger free Yes he's free to be put in a cage In Harlem in New York City And he's free to be put in a cage in the South-Side of Chicago And the West-Side And he's free to be put in a cage in Hough in Cleveland And he's free to be put in a cage in East St. Louis And he's free to be put in a cage in Fillmore in San Francisco And he's free to be put in a cage in Roxbury in Boston They're gatherin' 'em up from miles around Keepin' the niggers down We're rednecks, we're rednecks We don't know our ass from a hole in the ground We're rednecks, we're rednecks And we're keeping the niggers down We are keeping the niggers down חשבתי וחשבתי, איך אני אצליח להידחף למוסף של חגי תשרי? הרי אני כותב על מוזיקה לועזית וכבר שרפתי את הזוית הציונית של בוב דילן במוסף יום העצמאות. חשבתי עוד קצת, לא הסכמתי להגיד נואש ולוותר על החשיפה המטורפת של מוסף חג, כבר דימיינתי את משפחות הקיבוץ ספונות בבתיהן במהלך החג, הבן שרוע על כורסא עם טאבלט, האב רוכן על שולחן כתיבה מול מסך מחשב, והאם מלהטטת באצבעותיה על פני הנייד. כולם שקועים במוסף האלקטרוני של הקיבוצון. אין מצב שאני לא שם. אז החלטתי לא לבחול באמצעים ולתפור לעצמי הקשר לחג. כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על Fiona Apple ועם שם משפחה כזה אין זמן יותר טוב לכתוב עליה מאשר ראש השנה. תארו לעצמכם כמה שמחתי כשנזכרתי שאחד מהשירים האהובים עליי ביותר שלה הוא Slow like honey. אין ספק, מדובר בגורל. אז הנה ההקשר, תעזבו אותי בשקט ובואו נגיע לעניין. בדיסק הבכורה של פיונה נתקלתי לפני שנים בקופה של חנות דיסקים שם שאלה אותי מוכרת מלאה בפירסינג וקעקועים (מחזה נדיר בפתח תקווה של שנות התשעים, בעצם, גם בפתח תקווה של היום) "את פיונה אפל אתה מכיר? לא?! עזוב אותך מבוב דילן (ניסיתי לשלם על דיסק כפול של חובב ציון הנ"ל) תקנה את ‘Tidal’, אתה עוד תודה לי". קצת רציתי להתנקם בה על הזלזול בדילן ולא לקנות את Tidal בהפגנתיות ולפצוח באיזה נאום דילניסטי חוצב להבות. אבל קצת פחדתי מהפירסינג ושות' אז החלטתי לצאת גבר ולקנות גם וגם (הראיתי לה מה זה). האמת, היה שווה, האישה ברוכת הכישרונות הזאת (פיונה, לא המקועקעת) מבצעת בלוז כאילו היא המציאה אותו, שרה בקול מהפנט ומנגנת בפסנתר שבא לבכות. היא גם עושה קליפים מדהימים, ראו ערך הקאבר שלה ל Acrossthe universe של הביטלס (פי אלף יותר טוב מהמקור). מאז קניתי כל דיסק של הגברת אפל, סה"כ ארבעה במספר, שלושה מהם משובחים ביותר. לכל אלבום יש אופי משלו והשיר הנוכחי מייצג נאמנה את האופי הנוגה של ‘Tidal’. השיר הוא הראשון שנכתב לאלבום הבכורה והטקסט שלו יותר מיסתורי ורב משמעויות ממה שאני רגיל לכתוב עליו. לדברי פיונה, הוא התחיל ממשפט שכתבה: slow like honey, heavy with mood ואכן, השיר איטי וכבד כמו דבש. הוא עוטף אותך לאט לאט במיסתורין מהפנט בליווי פסנתר מלנכולי. האמת שקראתי אותו כמה פעמים וכל פעם חשבתי שהיא מתכוונת למשהו אחר. אבל למרות שכל פעם המשמעות נראתה לי שונה, בכל פעם השיר היפנט אותי עם העוצמה הלא מוסברת שלו. שתהיה שנה טובה ואיטית כמו דבש. "Slow Like Honey"
You moved like honey In my dream last night Yeah, some old fires Were burning You came near to me And you endeared to me But you couldn't Quit discern me Does that scare you? I'll let you run away But your heart Will not oblige you You'll remember me Like a melody Yeah, I'll haunt the World inside you And my big secret Gonna win you over Slow like honey Heavy with mood I'll let you see me I'll covet your regard I'll invade your demeanor And you'll yield to me Like a scent in the breeze And you'll wonder What it is about me It's my big secret Keeping you coming Slow like honey Heavy with mood Though dreams Can be deceiving Like faces are to hearts They serve for Sweet relieving When fantasy and reality Lie too far apart So I stretch myself across Like a bridge And I pull you to the edge And stand there waiting Trying to attain The end to satisfy the story Shall I release you? Must I release you? As I rise to meet my glory But my big secret Gonna hover over your life Gonna keep you reaching When I'm gone like yesterday When I'm high like heaven When I'm strong like music 'Cause I'm slow like honey, and Heavy with mood היום נתחיל בוידוי קטן, לא וידוי מהפכני, אפילו די רגיל, יש שיאמרו אפילו בנאלי – אני ממש אוהב שירים של בוב דילן. הנה אמרתי את זה, אני חסר אובייקטיביות לחלוטין בנוגע אליו (לזכותי ייאמר שאין באמת דרך אובייקטיבית לאהוב מוזיקה). לפני שאתם קופצים, אני מוכן להודות שיש לדילן מלא שירים גרועים אבל מיד אוסיף ואומר שיש לו הרבה יותר שירים טובים ולא, אני לא מדבר על ‘Sarah’ שמשום מה מנוגן בגלגל"צ יותר מדי פעמים. אני מדבר על שיר הרבה פחות מוכר והרבה יותר מצחיק, זהו שיר שנגנז מהאלבום השני (והמשובח) שלו בעקבות הסערה שחולל והתפרסם רק שנים אחר כך בהקלטה של הופעה. השיר קפץ לי לראש לפני שבועיים כשטיילנו בפילדלפיה, בירתה הראשונה של האימפריה האמריקאית. פילדלפיה מלאה בהיסטוריה והרבה אישים שתרמו להיווצרות האומה האמריקאית קשורים אליה. האישיות הידועה ביותר היא בנג'מין פרנקלין (שדיוקנו מעטר את שטר ה $100) אבל כשטיילתי ברחובות העיר נזכרתי דווקא בדמות פחות ידועה שגרה שם – בטסי רוס. למרות שיש לה שם של נגנית בלוז משנות ה-20, מדובר בגיבורה אחרת לגמרי מתקופה אחרת לגמרי, האגדה מספרת שבטסי היא הראשונה שתפרה את הדגל האמריקאי והציגה אותו לג'ורג' וושינגטון. לא ברור כמה אמת יש בסיפור הזה אבל כדרכם של סיפורים טובים, זה ממש לא משנה. השאר הוא כמובן היסטוריה וכיום פרי עיצובה הוא כנראה הלוגו המוצלח ביותר והנפוץ ביותר בחלק אחד של העולם וחומר בעירה פופולרי לא פחות בחלקו השני של העולם. אז מה כל זה קשור לדילן? טוב ששאלתם כי כמעט ונסחפתי למחוזות המטאפורות התלושות מהמציאות. בואו נקפוץ כמה שנים קדימה ונעבור מתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית מלאת הגיבורים והאגדות הפטריוטיות לתקופה קצת פחות מרשימה בתולדות האומה – המלחמה הקרה. מכמה שירים באלבומיו המוקדמים של דילן אפשר להבין שהבחור לקח ללב את המלחמה הקרה שהיתה אז בשיאה. בעיקר הטרידה אותו אווירת המקארתיזם ששלטה בארה"ב אז שעל פיה כל אדם ואדם הוא קומוניסט עד שהוכח אחרת. לבשת חולצה אדומה? אתה קומוניסט. אכלת בורשט? קומוניסט. טיפטף לך קצת בורשט על החולצה האדומה? אתה גם קומוניסט וגם בצרות כי זה כתם שלא יורד. בקיצור, ההלשנות חגגו, הפרנויה הגיעה לשיאים מבהילים ומכירות הסלק בארה"ב ירדו פלאים. אז מה דילן עשה עם כל התסכול מהמצב הזה? במקום לכתוב על הנושא בלדה מתבכיינת מלאת חשיבות עצמית (ראו ערך סטינג בשירו ,’Russians’) דילן כתב שיר בסגנון ה talking blues(זהו תת-ז'אנר של פולק שהומצא בשנות ה20 שבו המבצע חצי שר חצי מדבר והדגש מושם יותר על החריזה מאשר על המלודיה). בשיר מסופר על אמריקאי מהשורה שמחליט שהאיום הקומוניסטי הגיע לו עד כאן והוא מחליט להצטרף לאגודה ידועה שנלחמה באינספור המרגלים הקומוניסטים שהסתובבו בארה"ב וניסו להפוך את המדינה לכזאת שיש בה ביטוח בריאות וצדק מעמדי (וכולם יודעים שביטוח בריאות זה לא בריא לאומה וצדק מעמדי זה ממש לא צודק). לאגודה הזו קראו The John Birch society (על שם הקורבן האמריקאי הראשון של המלחמה הקרה, איזה ג'ון אחד שהתעקש להיתקע ממש באמצע המסלול של כדור רובה סיני תועה ב1945). מאז שהוקמה (ב 1958) ועד היום, האגודה עוסקת בשכנוע הציבור האמריקאי בכל מיני עקרונות נעלים כמו ביטול הממשל הפדרלי ופרישה מהארגון המשוקץ בעל הכוונות להשתלט על העולם הקרוי או"ם. מטרתה העיקרית של האגודה בשנות ינקותה הייתה להאשים כל מה שזז בקומוניזם ובגידה במולדת (אפילו הנשיא אייזנהאור לא חמק מהאשמות). כינוי הגנאי לקומוניסטים הבוגדניים היה 'אדומים'. נחזור לשיר, החבר החדש באגודה חושב שכולם מסביבו קומוניסטים אבל לא ממש מצליח למצוא אותם. לעומת זאת הוא מוצא את הפטריוט האמריקאי היחידי שנותר – ג'ורג' לינקולן רוקוול – מנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית, על זה נאמר – אם אתה לא קומוניסט אתה כנראה ממש סבבה. ממש לפני שהמספר מתייאש הוא נזכר שיש בדגל האמריקאי פסים אדומים!! ואז נופל לו האסימון – בטסי רוס הזאת... השם ירחם, מה נהייה מהמדינה הזאת שבה אפילו בטסי רוס נשבתה בזרועות האחים ממוסקבה... Talkin' John Birch Paranoid Blues
Well, I was feelin’ sad and feelin’ blue I didn’t know what in the world I wus gonna do Them Communists they wus comin’ around They wus in the air They wus on the ground They wouldn’t gimme no peace . . . So I run down most hurriedly And joined up with the John Birch Society I got me a secret membership card And started off a-walkin’ down the road Yee-hoo, I’m a real John Bircher now! Look out you Commies! Now we all agree with Hitler’s views Although he killed six million Jews It don’t matter too much that he was a Fascist At least you can’t say he was a Communist! That’s to say like if you got a cold you take a shot of malaria Well, I wus lookin’ everywhere for them gol-darned Reds I got up in the mornin’ ’n’ looked under my bed Looked in the sink, behind the door Looked in the glove compartment of my car Couldn’t find ’em . . . I wus lookin’ high an’ low for them Reds everywhere I wus lookin’ in the sink an’ underneath the chair I looked way up my chimney hole I even looked deep down inside my toilet bowl They got away . . . Well, I wus sittin’ home alone an’ started to sweat Figured they wus in my T.V. set Peeked behind the picture frame Got a shock from my feet, hittin’ right up in the brain Them Reds caused it! I know they did . . . them hard-core ones Well, I quit my job so I could work all alone Then I changed my name to Sherlock Holmes Followed some clues from my detective bag And discovered they wus red stripes on the American flag! That ol’ Betsy Ross . . . Well, I investigated all the books in the library Ninety percent of ’em gotta be burned away I investigated all the people that I knowed Ninety-eight percent of them gotta go The other two percent are fellow Birchers . . . just like me Now Eisenhower, he’s a Russian spy Lincoln, Jefferson and that Roosevelt guy To my knowledge there’s just one man That’s really a true American: George Lincoln Rockwell I know for a fact he hates Commies cus he picketed the movie Exodus Well, I fin’ly started thinkin’ straight When I run outa things to investigate Couldn’t imagine doin’ anything else So now I’m sittin’ home investigatin’ myself! Hope I don’t find out anything . . . hmm, great God! אמרתם פול סיימון, אמרתם מלודיות נעימות, אמרתם גברת רובינסון, אמרתם גמד עם גיטרה ותסרוקת מוזרה. התפיסה של פול סיימון בעיני רבים היא שהרעש היחיד בשירים שלו הוא המצילתיים ב like a bridge over troubled water (שיר ענק!). גם אני החזקתי בתפיסה זו, אבל הכל השתנה לפני שנים מספר ביום אחד בקניון מסויים בפתח תקווה. אני כותב קניון מסויים כדי לשמור על אנונימיות הקניון אבל במחשבה שנייה, יש רק קניון אחד בפתח תקווה אז זה לא כ"כ עוזר. בהקשר זה מעניין לציין שלמרות שתוצאת מפקד אוכלוסיית הקניונים במטרופולין פתח תקווה הייתה 1, זה לא הפריע לקניון להתפאר בשם המגלומני והלא מדוייק עובדתית "הקניון הגדול". כמו שהבנתם, יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא אבל נשאיר את זה לביוגרפיה שלי שבוודאי תיכתב יום אחד ותושלך לפח מייד לאחר מכן. בקיצור, הייתי בקניון והייתי עסוק בפעולה שרובנו שכחנו שקיימת וחלקנו מעולם לא ידע שהיא קיימת – 'דיפדוף' בין דיסקים בחנות דיסקים. כן, הפעולה הזאת שבה האצבעות סורקות את הדיסקים שמופרדים בסימניות קרטון מאולתרות עם אותיות האלף-בית האנגלי והאוזניים שומעות את הנקישות הקצובות של אריזות הפלסטיק של הדיסקים שמתנגשות זו בזו עם כל דיפדוף. ואז, פתאום, הנקישות נפסקות – מצאת דיסק שנראה מעניין, ברוב המקרים (והמקרה הזה אינו יוצא דופן) הסיבה להשתהות הנקישה היא מדבקת מחיר אטרקטיבי בצבע ורוד זרחני. בד"כ קצב הנקישות מתחדש במהירות מפני שבמבט שני מצאת שהדיסק הוא אוסף להיטים של שירי שנות החמישים עם קולאז' מוזר על העטיפה שאמור להזכיר את הסרט 'גריז' אבל רק ברמיזה כדי לא להפר זכויות יוצרים. אבל, (וכאן המקרה דנן כן יוצא דופן) לפעמים אתה מוצא מציאה, לדוגמא – דיסק של פול סיימון בעשרים שקל. בבדיקה מהירה אתה מוודא שלא מדובר במסע מוקלט של סיימון בחוקרו כלי נגינה של שבט אפריקאי נידח (לקח שלימד אותך ניסיון מר ונמהר עם דיסק של פיטר גבריאל) ורץ לקופה. כל ההקדמה הארוכה הזאת אולי שייכת לעניין ואולי לא אבל כבר קראתם אותה אז בואו נמשיך ואני מבטיח להיות יותר ממוקד בהמשך. השיר הוא שיר הנושא של האלבום והוא גם די מסכם אותו לדעתי. האלבום סובב סביב נער היספני שהצטרף לכנופייה ובלילה אחד התגלגל עם חבריו לרצח חסר משמעות, אחד מיני רבים בתקופה שבה ניו יורק הייתה כר פורה לכנופיות והמתח הגזעי היה באויר כל הזמן. סיפורו של הנער שזור לאורך כל האלבום שרובשיריו זמינים ביוטיוב. בשיר הספציפי הנער צועד כשאזיקים לידיו ולרגליו לאורך הרחוב שבו גדל וחבריו נפרדים ממנו בדרכו לבית המשפט (שם השיר מיתרגם לעברית ל "להתראות אחים"). המוזיקה והמילים שונים מאוד משאר שיריו של סיימון. האלבום מבוסס על מחזה שסיימון ושותף כתבו (לא, לא מדובר בארט גרפונקל, מותר לסיימון לעבוד עם עוד שותפים) וכיאה למחזה, רוב השירים עטופים באווירה מלודרמטית דביקה אבל לא חסרת חן. לעומת המחמאות הנ"ל, גם המחזה וגם האלבום היוו כישלון מסחרי חרוץ. האלבום היה האלבום הכי פחות נמכר של סיימון (לדעתי ממש לא בצדק), מה שמחזיר אותנו להקדמה ולמדבקת המחיר בצבע זרחני (אתם רואים, בסוף הכל מתחבר). Lyrics:
SAL It was the morning of October 6th, 1960 I was wearing my brown suit Preparing to leave the House of D Shook some hands, then adios, Brooklyn amigos Maybe some of them had hopes of seeing me again Some even said that my judge–Judge Gerald Culkin– Wouldn’t play it by the book Maybe let us off the hook But, whoa, I knew better SAL AND SALVADOR Afraid to leave the projects To cross into another neighborhood SAL The blancos and the nigger gangs Well, they’d kill you if they could AUREA Angel of Mercy, people are suffering All over the world Spanish children are taught on their knees to believe Angel of Mercy, people are suffering All over the island tonight Mothers weep, sisters grieve SAL Well, I entered the courtroom State of New York, County of New York Just some spic They scrubbed off the sidewalk Guilty by my dress Guilty in the press “Let the Capeman burn for the murders” Well the Spanish boys had their day in court And now it was time for some fuckin’ law and order “The electric chair For the greasy pair” Said the judge to the court reporter SAL AND SALVADOR Afraid to leave the projects To cross into another neighborhood SALVADOR The newspapers and the TV crews Well they’d kill you if they could AUREA Angel of Mercy, people are suffering All over the world A Spanish boy could be killed every night of the week SALVADOR But just let some white boy die And the world goes crazy for blood–Latin blood. SAL AND SALVADOR I don’t lie when I speak Well, they shackled my hands SAL A heavy belt around my waist to restrain me SAL AND SALVADOR And they shackled my legs SAL Hernandez, the “Umbrella Man,” chained beside me Then we rode that Black Maria Through the streets of Spanish Harlem SALVADOR Calling old friends on the corners Just to lay our prayers upon them SALVADOR, SAL & HERNANDEZ Crying, “Adios, hermanos, adios” Adios, hermanos, adios בעקבות פרץ ההשראה שאנחנו, חברי הקיבוץ חוזים בו בשבועות האחרונים מעל דפיו הוירטואלים של 'הקיבוצון' (רשימה חלקית ולא ממצה כוללת את צופית דופר, חלקיה שני וצחי זופרן, פובליציסטים מחוננים וחברי קיבוץ נאמנים) החלטתי גם אני לתרום תרומה. ואז התחלתי לחשוב, במה אני טוב בעצם? נכון, אני יודע כל מיני דברים בתחום מדעי החיים אבל כנראה שבכך לא אחדש הרבה לחברי הקיבוץ. הירהרתי והפכתי בנושא כשאט-אט החלה לפעפע בי המחשבה שאני בעצם ממש חסר ייחוד. מיד ביטלתי את המחשבה הזאת כי אני זוכר טוב מאוד ובבהירות שאמא שלי אמרה לי שאני מיוחד ואמא אף פעם לא טועה (גם את זה היא אמרה לי). בעצם, כל אדם הוא מיוחד רק מעצם העובדה שמסלול חייו הפגיש אותו בצורה אקראית למדי עם תחומים שונים ומשונים ושמסיבות שונות ומשונות התחיל להתעניין בתחומים אלו והמשיך ושקע בהם עד שצירוף הנסיבות הייחודי הזה הביא אותו להווה שבו הוא (או במקרה הספציפי הזה, אני) מכיר אי אילו תחומים ברמת הבנה מסויימת ואז הוא (אני) מחליט לכתוב עליהם. למרות שזה לא נשמע ככה, כל ההקדמה הזאת מובילה לאנשהו. מכיוון שאני ממש אוהב שירים ויותר משאני אוהב שירים אני אוהב מילים של שירים החלטתי לכתוב על זה. רגע, לא להקליק חזרה למדור של צופית, לא מדובר בניתוח ספרותי של שירים, אין לי יומרה כזו. פשוט בכל שיר שאנחנו מזמזמים לנו במקלחת או בדרך לעבודה תמיד אפשר למצוא איזו עובדה מעניינת, איזה קישור לנושא מפתיע, איזו בדיחה שלא הבנו בפעם הראשונה ששמענו אותו. בשביל זה אני כאן, בכל טור אכתוב על שיר אחד שבפעם הראשונה ששמעתי אותו משהו לא הסתדר לי, משהו לא היה מובן ואז הייתי צריך לחפש באינטרנט מה לעזאזל הכוונה. אז עכשיו אני אכתוב את זה כאן כדי שאתם לא תצטרכו להשתמש בגוגל כי זה גורם לביעור יערות (ככה קראתי איפושהו למרות שלא ממש הבנתי את הקשר). בסוף כל טור תמצאו קישור ליוטיוב עם השיר עצמו ואת מילות השיר. ולכבוד הטור הראשון מה יותר מתאים מלהתחיל עם שיר שקשור לעיר שבה אנו חיים ולה אנחנו משלמים מיסים מופרזים: רוקוויל. בפעם הראשונה שהבנתי שאני הולך לגור ברוקוויל השיר הזה לא יצא לי מהראש יומיים. מעשה בלהקה שניגנה בקולג' בג'ורג'יה - REM, בלהקה ניגן בסיסט ששמו מייק מילס והייתה לו חברה ששמה היה אינגריד שור. למרות שמה האקזוטי, מקורותי (ויקיפדיה) מוסרים לי שמדובר באשה אמיתית שאפילו נהייתה עיתונאית (אמיתית, לא מישהי שכותבת בקיבוצון). מסתבר שאינגריד לא קיבלה ציונים מי-יודע-כמה בקולג' וההורים שלה הכריחו אותה לחזור הביתה לרוקוויל, היכן שלציונים אין משמעות. מייק נשבר והחליט לכתוב שיר המפציר בה למרוד בהוריה ולהשאר בג'ורג'יה (בגלל שהיו לה ציונים נמוכים הוא לא סיבך אותה עם שם השיר ופשוט קרא לו Don’t go back to Rockville). הייתי יכול לכתוב עכשיו שהיא ממש התלבטה אם לחזור לרוקוויל או לא ועשתה רשימת בעד ונגד ושבטור של 'נגד לחזור לרוקוויל' היה כתוב 'ממש משעמם שם' אבל בטור של 'נגד להשאר בג'ורג'יה' היה כתוב אותו דבר והיא בסוף הטילה מטבע. אבל אני לא אכתוב את זה כי המצאתי הרגע. בקיצור, היא חזרה לרוקוויל והבסיסט נשאר בג'ורג'יה עם שיר קליט ונחמד אך מלא בסילופים לגבי עירנו האהובה. לדוגמא, הוא כותב שזו עיר עם בתי חרושת, על זה אני רק אציין שזה לא ממש מדויק. עוד הוא כותב: "אנשים שם מדברים רק עם מי שהם מכירים". זה באמת נשמע לא מנומס, מה שמייק לא יודע הוא שברוקוויל כולם מכירים את כולם ולכן זה כמו להגיד "אנשים שם מדברים רק עם כולם". (Don't Go Back To) Rockville / R.E.M Looking at your watch a third time Waiting in the station for the bus Going to a place that's far So far away and if that's not enough Going where nobody says hello They don't talk to anybody they don't know You'll wind up in some factory That's full-time filth and nowhere left to go Walk home to an empty house Sit around all by yourself I know it might sound strange but I believe You'll be coming back before too long Don't go back to Rockville, don't go back to Rockville Don't go back to Rockville and waste another year At night I drink myself to sleep And pretend I don't care that you're not here with me 'Cause it's so much easier to handle All my problems if I'm too far out to sea But something better happen soon Or it's gonna be too late to bring you back Don't go back to Rockville, don't go back to Rockville Don't go back to Rockville and waste another year It's not as though I really need you If you were here I'd only bleed you But everybody else in town only wants To bring you down and that's not how it ought to be I know it might sound strange, but I believe You'll be coming back before too long Don't go back to Rockville, don't go back to Rockville Don't go back to Rockville and waste another year Don't go back to Rockville, don't go back to Rockville Don't go back to Rockville and waste another year כשאתם שומעים את המילה דיינר, על מה אתם חושבים? האסוציאציות שלי למשמע המילה דיינר הן רבות ומגוונות. אני חושב על יום שבת בבוקר, על פנקייק טובע במייפל, על קפה עם טעם שמצליח להיות חלש, שרוף ודלוח בעת ובעונה אחת, אני חושב על כוסות להכנת מילקשייק מנירוסטה, על הסרט גריז, על האש בראונס, על סצינות מ'ספרות זולה'. יש משהו מאוד מזמין בדיינרים, אולי אלו המושבים הנוחים והצבעוניים בתאי הישיבה, אולי המלצרים הידידותיים, אולי המנות הגדולות בצורה מוגזמת ואולי זו פשוט הצורה הנינוחה וחסרת הדאגות שבה מעצמה כמו ארה"ב מחליטה שזה האופן שבו צריך לאכול ואין שום דרך אחרת עלי אדמות זולת הדרך הזאת. אבל לא הכל נפלא בדיינרים, ולא, אני לא מתכוון למלכודת החמאה המוקצפת ששמים לך על הפנקיייק כדי שתחשוב שזו גלידת וניל ותבין את טעותך המרה (או שמא יש לומר – השמנונית) רק אחרי ביס תאוותני (סיפור אמיתי). דיינרים יכולים להיות גם מקום אפל, כאן אני מגיע לאסוציאציה האחרונה שלי כשאני חושב על דיינר - טום ווייטס. אני מניח שהבנתם את ההקשר של רוב האסוציאציות אבל מה טום ווייטס קשור? אז ככה, שלושת האלבומים המוקדמים של ווייטס (כולםמומלצים בחום) מלאים בכמעט כל סמל אמריקאי אפשרי (ג'אז, בלוז, אנשי מכירות מעיקים, גלידה, מכוניות וכו') וזה נכון בעיקר באלבום השלישי שלו שהוקלט כהופעה חיה. לשמחתי, האלבום כולו זמין ביוטיוב כך שאין לכם תירוץ לא לשמוע אותו. זהו אלבום ג'אז אמריקאי שלא תאמינו שבחור לבן כתב ושר אותו. האלבום מלא בשירים מעולים ונשמע כאילו ווייטס הקליט אותו בדיינר שוקק סועדים (האמת היא שהוא הוקלט באולפן לפני כמה מאזינים ברי מזל). בשמיעה ראשונה, השיר המדובר נשמע כמו שיר הלל לדיינרים גרועים (למרות שאני חושב שאין דבר כזה דיינר גרוע, יש קליינט עם ציפיות לא מציאותיות). מעט מאוד אנשים יכולים לכתוב שיר שהפזמון שלו הוא בעצם תפריט ממוצע מאוד של דיינר בינוני מאוד ולגרום לזה להישמע מעולה, כשאתה שומע את השיר הזה אתה כמעט מרגיש את הקפה השרוף בקצה הלשון. כמובן שהשיר הוא לא רק ביקורת מסעדות טיפוסית, כהרגלו, ווייטס מכוון את הזרקור לדמויות הנשכחות של אמריקה, לסועדים בדיינר בשעות הקטנות של הלילה שבאים לשם רק כדי להרגיש שהם לא לגמרי לבד ושהם לא לגמרי אבודים, הוא מכוון אותו למלצריות המותשות במשמרת הכי קשה ביום ובעיקר לבדידות שעוטפת את כולם. אז לפני שאתם מתחילים לנגן את השיר, תמזגו לכם קפה דלוח, תעמעמו את האורות, תדמיינו ריח סיגריות מעופש (השיר נכתב בשנות השבעים, בזמנים בהם ריח סיגריות היה נפוץ בכל מקום, לא כמו היום שמדובר בריח בסכנת הכחדה שניתן למצוא רק בשמורות הטבע המיוחדות – מלונות דרכים מעופשים שבחדריהם אמנם יש שלט 'אסור לעשן', אבל את הריח אי אפשר להוציא מהקירות) ותתמכרו לחווית הדיינר האמריקאי. Eggs and sausage
Nighthawks at the diner, Emma's 49er There's a rendezvous of strangers around the coffee urn tonight All the gypsy hacks, the insomniacs Now the paper's been read Now the waitress said "Eggs and sausage and a side of toast Coffee and a roll, hash browns over easy Chile in a bowl with burgers and fries, what kind of pie?" In a graveyard charade, a late shift masquerade And it's two for a quarter, dime for a dance With Woolworth Rhinestone diamond earrings And a sideway's glance and now the register rings Now the waitress sings "Eggs and sausage and a side of toast Coffee and a roll, hash browns over easy Chile in a bowl with burgers and fries, what kind of pie?" Now, the classified section offers no direction It's a cold caffeine in a nicotine cloud As the touch of your fingers Lingers burning in my memory I've been 86ed from your scheme Now I'm in a melodramatic nocturnal scene Now I'm a refugee from a disconcerted affair Now I lead pipe morning falls Now the waitress calls "Eggs and sausage and a side of toast Coffee and a roll, hash browns over easy Chile in a bowl with burgers and fries, now what kind of pie?" A la mode if you will Just come in to join the crowd Had some time to kill See, I'd just come in to join the crowd Had some time to kill Just come in to join the crowd 'Coz I had some time to kill אני בטוח שכולם מצטערים מאוד על עזיבתו של העורך האגדי של הקיבוצון. אבל אני מצטער יותר, צמד העורכים הנוכחי תמד אהב לשחק איתי 'שוטר טוב – שוטר רע', אתם יכולים רק לנחש מי מהשוטרים מסיים את תפקידו. פגישות מערכת הקיבוצון כבר לא יהיו אותו הדבר, אני כבר מדמיין את הטורים שאני מגיש נקרעים בבוז מול פרצופי בעוד אני מגורש בבושת פנים עד שאצליח לייצר "משהו בעל שיעור קומה לעיתון שמכבד את עצמו ואת קוראיו ולא זבל נבוב מלא שגיאות כתיב שאפילו מעריב לנוער לא היה מפרסם". אתם בטח חושבים עכשיו, "איזה מסכנון, כל הזמן צועקים עליו ולא מכבדים את הטורים שלו שהם בעצם צורת אמנות נעלה ובכלל כמעט שאין בהם שגיאות כתיב" אבל נושא הטור הוא לא אני, עזיבתו של העורך היא מכה קשה לקיבוצון ולכן באופן בלתי נמנע גם לקיבוץ. לכן צריך למצוא שיר ואמן שמתאימים למידת המלנכוליה שהארוע ישרה על הקיבוץ.
ואין מישהי יותר מתאימה מג'וני מיטשל. הקנדית עם הקול המדהים והאהבה הבלתי מתפשרת שלה לדבר הכי לא קנדי שיש – קיץ. גם בשיר שהוא נושא הטור וגם בשירים רבים ומפורסמים אחרים מוטיב העזיבה למקום חם יותר מוזכר (ראו ערך השיר 'קליפורניה'). בשיר הנוכחי מיטשל משוועת לכל מה שהוא לא חורף ולא דורש התכרבלות בשמיכה אבל כמובן שיש כאן הרבה יותר, הדחף הזה לעזוב, הדחף להמשיך לנוע מרגיש הרבה יותר אמריקאי מקנדי ולכן חרגתי ממנהגי וצירפתי אותה לסדרת הטורים על שירים אמריקאים (בכלל, מה הם קנדים אם לא אמריקאים במצב צבירה ארטיק?). בשיר הזה מיטשל מצליחה לעשות את מה שהיא הכי טובה בו – להעביר בך צמרמורת הזדהות אפילו עם מצבים שלא ממש חווית. בזכות מיטשל התעוררתי לקול תזמורת פקקי התנועה בדירה בצ'לסי, החלקתי על נהר קפוא ונדבקה לי זפת לרגליים (האחרון דווקא קרה לי אבל בשיר של מיטשל זה נשמע כיף והרפתקני ולא מזכיר לי אפילו קצת ריח של מברשת מתגלגלת טבולה בסולר ביציאה מחוף הנכים) . לטעמי מיטשל היא מהסוג הנדיר של אמנים שמסוגלים לעורר הזדהות כזו עם מצב לא מוכר. אז לכבוד כל העוזבים ובעיקר למשפחת ב"י, חבל לנו שקיבלתם את הדחף הזה לעזוב אותנו, יהיה פחות כיף בלעדיכם, יהיה פחות קיבוצי, אבל לפחות כשנשמע את ג'וני מיטשל נחשוב עליכם, ועל חוף הנכים. https://www.youtube.com/watch?v=ZvSvTRhAJxg I awoke today and found the frost perched on the town It hovered in a frozen sky then it gobbled summer down When the sun turns traitor cold and all the trees are shivering in a naked row I get the urge for going But I never seem to go I get the urge for going When the meadow grass is turning brown Summertime is falling down and winter is closing in I had me a man in summertime He had summer-colored skin And not another girl in town My darling's heart could win But when the leaves fell on the ground Bully winds came around Pushed them face down in the snow He got the urge for going And I had to let him go He got the urge for going When the meadow grass was turning brown Summertime was falling down and winter was closing in Now the warriors of winter They gave a cold triumphant shout And all that stays is dying And all that lives is gettin' out See the geese in chevron flight Flapping and racing on before the snow They got the urge for going And they got the wings so they can go They get the urge for going When the meadow grass is turning brown Summertime is falling down and winter is closing in I'll ply the fire with kindling now I'll pull the blankets up to my chin I'll lock the vagrant winter out and I'll bolt my wanderings in I'd like to call back summertime Have her stay for just another month or so But she's got the urge for going So I guess she'll have to go She gets the urge for going When the meadow grass is turning brown All her empire's falling down And winter's closing in. And I get the urge for going When the meadow grass is turning brown And summertime is falling down. |