כשאתם שומעים את המילה דיינר, על מה אתם חושבים? האסוציאציות שלי למשמע המילה דיינר הן רבות ומגוונות. אני חושב על יום שבת בבוקר, על פנקייק טובע במייפל, על קפה עם טעם שמצליח להיות חלש, שרוף ודלוח בעת ובעונה אחת, אני חושב על כוסות להכנת מילקשייק מנירוסטה, על הסרט גריז, על האש בראונס, על סצינות מ'ספרות זולה'. יש משהו מאוד מזמין בדיינרים, אולי אלו המושבים הנוחים והצבעוניים בתאי הישיבה, אולי המלצרים הידידותיים, אולי המנות הגדולות בצורה מוגזמת ואולי זו פשוט הצורה הנינוחה וחסרת הדאגות שבה מעצמה כמו ארה"ב מחליטה שזה האופן שבו צריך לאכול ואין שום דרך אחרת עלי אדמות זולת הדרך הזאת. אבל לא הכל נפלא בדיינרים, ולא, אני לא מתכוון למלכודת החמאה המוקצפת ששמים לך על הפנקיייק כדי שתחשוב שזו גלידת וניל ותבין את טעותך המרה (או שמא יש לומר – השמנונית) רק אחרי ביס תאוותני (סיפור אמיתי). דיינרים יכולים להיות גם מקום אפל, כאן אני מגיע לאסוציאציה האחרונה שלי כשאני חושב על דיינר - טום ווייטס. אני מניח שהבנתם את ההקשר של רוב האסוציאציות אבל מה טום ווייטס קשור? אז ככה, שלושת האלבומים המוקדמים של ווייטס (כולםמומלצים בחום) מלאים בכמעט כל סמל אמריקאי אפשרי (ג'אז, בלוז, אנשי מכירות מעיקים, גלידה, מכוניות וכו') וזה נכון בעיקר באלבום השלישי שלו שהוקלט כהופעה חיה. לשמחתי, האלבום כולו זמין ביוטיוב כך שאין לכם תירוץ לא לשמוע אותו. זהו אלבום ג'אז אמריקאי שלא תאמינו שבחור לבן כתב ושר אותו. האלבום מלא בשירים מעולים ונשמע כאילו ווייטס הקליט אותו בדיינר שוקק סועדים (האמת היא שהוא הוקלט באולפן לפני כמה מאזינים ברי מזל). בשמיעה ראשונה, השיר המדובר נשמע כמו שיר הלל לדיינרים גרועים (למרות שאני חושב שאין דבר כזה דיינר גרוע, יש קליינט עם ציפיות לא מציאותיות). מעט מאוד אנשים יכולים לכתוב שיר שהפזמון שלו הוא בעצם תפריט ממוצע מאוד של דיינר בינוני מאוד ולגרום לזה להישמע מעולה, כשאתה שומע את השיר הזה אתה כמעט מרגיש את הקפה השרוף בקצה הלשון. כמובן שהשיר הוא לא רק ביקורת מסעדות טיפוסית, כהרגלו, ווייטס מכוון את הזרקור לדמויות הנשכחות של אמריקה, לסועדים בדיינר בשעות הקטנות של הלילה שבאים לשם רק כדי להרגיש שהם לא לגמרי לבד ושהם לא לגמרי אבודים, הוא מכוון אותו למלצריות המותשות במשמרת הכי קשה ביום ובעיקר לבדידות שעוטפת את כולם. אז לפני שאתם מתחילים לנגן את השיר, תמזגו לכם קפה דלוח, תעמעמו את האורות, תדמיינו ריח סיגריות מעופש (השיר נכתב בשנות השבעים, בזמנים בהם ריח סיגריות היה נפוץ בכל מקום, לא כמו היום שמדובר בריח בסכנת הכחדה שניתן למצוא רק בשמורות הטבע המיוחדות – מלונות דרכים מעופשים שבחדריהם אמנם יש שלט 'אסור לעשן', אבל את הריח אי אפשר להוציא מהקירות) ותתמכרו לחווית הדיינר האמריקאי. Eggs and sausage
Nighthawks at the diner, Emma's 49er There's a rendezvous of strangers around the coffee urn tonight All the gypsy hacks, the insomniacs Now the paper's been read Now the waitress said "Eggs and sausage and a side of toast Coffee and a roll, hash browns over easy Chile in a bowl with burgers and fries, what kind of pie?" In a graveyard charade, a late shift masquerade And it's two for a quarter, dime for a dance With Woolworth Rhinestone diamond earrings And a sideway's glance and now the register rings Now the waitress sings "Eggs and sausage and a side of toast Coffee and a roll, hash browns over easy Chile in a bowl with burgers and fries, what kind of pie?" Now, the classified section offers no direction It's a cold caffeine in a nicotine cloud As the touch of your fingers Lingers burning in my memory I've been 86ed from your scheme Now I'm in a melodramatic nocturnal scene Now I'm a refugee from a disconcerted affair Now I lead pipe morning falls Now the waitress calls "Eggs and sausage and a side of toast Coffee and a roll, hash browns over easy Chile in a bowl with burgers and fries, now what kind of pie?" A la mode if you will Just come in to join the crowd Had some time to kill See, I'd just come in to join the crowd Had some time to kill Just come in to join the crowd 'Coz I had some time to kill
0 Comments
Your comment will be posted after it is approved.
Leave a Reply. |