נמצאת איתנו על הקו הגברת טלי בן-יואב (לבית לסר) ששהתה בקיבוצינו בשנים 2011-2015. כחלק מסדרת ריאיונות עם עוזבי קיבוץ, שאלנו את טלי מספר שאלות בסיסיות על התחושות שמלוות את המעבר מהחממה הקיבוצית ברוקוויל לוילה שבג'ונגל המזרח תיכוני.
להלן הריאיון הקצר: 1. אחרי תקופה של שנים בקיבוץ של רוקוויל, לאילו דברים היה לכם הכי קשה להסתגל מחדש? היו דברים בחיי היומיום שממש שכחתם? או שלא זכרתם עד כמה הם היו חלק מהחיים שלכם? קודם כל החזרה למנטליות ישראלית, לא רוקווילאית, היתה לא פשוטה. שכחתי איך נוהגים בישראל, היציאה לכביש היא משימה הישרדותית, התור בסופר לא ממש פשוט ואף קופאית לא מחייכת אליך, או שואלת האם הדברים לשביעות רצונך. עם זאת, לאט לאט , לומדים ומבינים איך לחיות גם עם דברים כאלה, מוצאים מנגנוני התמודדות כמו הזמנה באינטרנט מהשופרסל, או יציאה מוקדמת לעבודה כדי להימנע מהפקקים. המשפחה המורחבת שכל כך חיכיתי לה והתגעגעתי אליה...אני מברכת עליה כל יום מחדש, אבל צריכים להתרגל שפתאום הילדים עושים מה שהם רוצים אצל סבא וסבתא, צריך ללמוד להרפות בכל מני מקומות כי פתאום יש עוד מבוגרים אחראים שהם לא רק הבייביסיטר שלך. אחד הדברים הטובים הוא שאפשר להרפות קצת מלהחזיק את הכל עלינו... אם מאחרים לילדים יש גיבוי...לא הכל על הכתפיים שלנו כזוג. 2. מה הדבר האחד אליו אתם הכי מתגעגעים בחיים הרוקווילאיים? (טוב מותר גם שני דברים) מתגעגעת לשלווה ולזמן של המשפחה ביחד. מתגעגעת לסופ"ש הארוך של שבת וראשון.... מתגעגעת לחברים שהם המשפחה ברוקוויל. 3. האם אתם מרגישים שמשהו בישראל של 2016 שונה לעומת ישראל שעזבתם אז? אכן ישראל שונה- או שאנחנו שונים ( אחרי 4 שנים). 4. ומה לגבי דברים כמו בירוקרטיה, מתן שירות, תהליך ההיקלטות, ילדים? האם הופתעתם לטובה או לרעה מהליכים כלשהם? הופתענו לטובה מהטיפול בקליטת הילדים. הופתענו לרעה מהיחס של משרד הקליטה ביום בו הלכנו להיפגש שם. 5. לסיום, תובנות נוספות כלשהן. לכל אחד יש את הזוית האישית שלו. אל תתביישו לחלוק עימנו. החזרה לא פשוטה, צריך לקחת הרבה אויר ולהיות סבלניים. אני חושבת שהיא אפילו יותר קשה מהדרך ההפוכה שעשינו כשהגענו לרוקוויל ב- 2011, כי כולם מצפים ממך אחרי יום לחזור להיות בעניינים. בהגעה לרוקוויל לא הכרנו כלום ולקחנו תקופת למידה. גם כאן צריך, ושוב בגלל שהשתנינו, וגם בגלל שישראל השתנתה ( לאו דווקא לטובה)...
0 Comments
|