אנחנו בימים של מעבר. מעבר מהחיים בקיבוץ ברוקוויל לחיים בישראל אותה עזבנו לפני 5 שנים. כשהגענו לכאן ידענו שנשאר 3 שנים. המציאות האריכה בעוד שנתיים. החשק הוא תמיד להישאר עם הנוחות, החברים, החופש, הטבע, הריחוק מישראל, ההזדמנויות. להגיע לכאן לרוקוויל היה מתנה שקבלנו מנסיבות ושאיפות החיים. כן, היינו בבועה, כן, נראנו כמו כל המהגרים האחרים מרוכזים בתרבותם וחבריהם מאותן ארצות מוצא. זה קל יותר, זה מנחם יותר, זה כייף יותר, זה עשיר יותר ועמוק יותר. ונהננו כמעט מכל רגע:) נימה אישית 1. כל שינוי מביא איתו הזדמנויות ללמידה. הטורים של ישראל יורדים והטורים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים עולים. מה נעשה אם המרחב החדש, כמה נכניס לחיינו רצונות וחוויות שעד היום שמנו בצד, קולות עבר שדעכו לאורך השנים. חלומות מגירה שממתינים בסבלנות ליד שתכנס ותפיח בהם חיים או פשוט רעיונות חדשים שקופצים לראש וקורצים לנו לתפוס אותם. לקחת מעט יותר סיכונים ולהכניס יותר חיים, כי אפשר וזה אחלה מקום לנסות דברים חדשים, לשנות קצת, לצאת מאזורי נוחות. להתחדש. גם קצת זה הרבה.
נימה אישית 2. איך עוזבים את ארץ ההזדמנויות והנוחות וחוזרים לישראל. לסיר לחץ הקבוע, לחיים בסרט, לסופ"ש הקצר ועוד בימים טרופים אלו. התשובה שלי היא בחירה בקרבה למשפחה וחברויות עמוקות שנבנו על פני שנים. הרגשות מעורבים והראש בסרטים, אך הלב שלם. יש לנו מדינה. קטנה ומורכבת. יש עוד כל כך הרבה מה לעשות בה, כדי שיהיה בה טוב יותר לכלל יושביה. זה הסיפור שלנו וזוהי בחירה מודעת לחזור לחיות במדינת היהודים ולקחת חלק בסיפור ההיסטורי שנמשך אלפי שנים. כל אחד ואחת בהתאם לתפקיד שיבחרו לגלם. היו לנו שנים נהדרות כאן, שמחנו להיות עטופים בכל כך הרבה אנשים איכותיים שנכנסו לחיינו. תודה רבה עליכם ועל הקהילה שנשמרת כאן משנה לשנה. שנדע ימים שקטים יותר ליושבים בציון. והמון הצלחה לכל משפחה בפרק שנקרא רוקוויל. שנשתמע ונתראה בשמחות. נועם אריכא 0508776404 [email protected]