השנה האחרונה הייתה מסובכת במיוחד לחובבי טיולים. לטיול דצמבר המסורתי אותגרתי, במסגרת תפקידי כמש״קית חוי״ה משפחתית, במיני שיקולים ומגבלות - בלי טיסות, זמן נסיעה סביר, טמפרטורות נורמליות (ואם לא למקום חמים יותר, בטוח לא להיכן שקר יותר), דגש על טבע, בלי המוני מטיילים, וכמובן, שיהיה כיף ומרגש לכולם. הכי פשוט :)... אחרי סקירות והתלבטויות, נפל הפור: חוזרים לסמוקי מאונטנס.
תכננו לבלות את היום הראשון בהייקינג באזור השננדואה, בנסיעה לכיוון דרום-מערב, אך מזג האוויר חשב אחרת. בגשם שוטף עצרנו לקפה קצר בסטאונטון - עיירה חביבה שבימי נון-קוביד מצדיקה ביקור גם בזכות התיאטרון השייקספירי שלה - והמשכנו ללילה ברואנוק. הוטל רואנוק ההיסטורי הוא פייבוריט משפחתי אצלנו, בזכות היופי, בופה ארוחת הבוקר, והמיקום המעולה, רק כמה דקות הליכה לדאונטאון החמוד. למחרת המשכנו את הנסיעה ליעד הבא - אשוויל, צפון קרוליינה. לאשוויל יש קסם היפי ושפע גלריות, חנויות תקליטים, וינטג׳ ופיצ׳יפקס. מעבר למרכז העיר, כדאי לקפוץ גם לריבר דיסטריקט כדי לראות אמנים בפעולה. המלצות אוכל עירוניות שאספנו בביקור הזה: Itto Ramen, Biscuit Head, Burger Farm. התפרענו על קינוחי גורמה ב-French Broad Chocolate Lounge. מסלול הייקינג מדהים שעשינו באזור היה ל-Looking Glass Rock. הטמפרטורות היו קפואות וזכינו לחוויה מאתגרת במיוחד של טיפוס לפסגת ההר על גבי קרח. המון החלקות פתאומיות על הטוסיק, היסטריה קלה פה ושם, אבל המון יופי ושקט פראי, ובהחלט תחושת הישג לאחר שסיימנו יותר מ-6 מייל עתירי אדרנלין ונשארנו כולנו בחיים כדי לספר. דובים לא ראינו, לצערנו (ולשמחתם של חלקנו...). אחרי יומיים באשוויל התקדמנו מערבה לטנסי. עצרנו בגטלינבורג, לדגום את הגשר התלוי הארוך ביותר בצפון אמריקה (נפתח ב-2019). כמו שלפעמים אריזת המתנה גונבת את ההצגה מהמתנה עצמה, גילינו בדיעבד שדווקא הרכבל המוביל לגשר קיבל ציון גבוה יותר ברמת הריגוש בקרב הילדים. נו, שוין. אך הגשר בהחלט מרשים ושווה את העצירה וההמתנה בתור. משם נסענו לנוקסוויל, בה נשארנו ליומיים הבאים. זה יעד נוח לגיחה לסמוקי׳ז והיה נחמד לישון במרכז העיר, שהיה מקושט וחגיגי לכבוד הכריסמס. מוזיאון האמנות של העיר מומלץ בחום - ממבנים מיניאטוריים, לצילומים של אנסל אדמס, לאמנות אבסטרקט, הכל בשטח קטן, לא עמוס מדי, ואפילו בחינם. נסיעה קצרה מהעיר והגענו לעיירה טאונסנד שבהרי הסמוקי׳ז. עלינו על גשר תלוי קטנטן ומצופה קרח שבפאתי העיר והמשכנו משם ל-Great Smoky Mountains Heritage Center, מוזיאון חוויתי וסופר-מעניין המציג את אורח החיים באזור, חציו תחת כיפת השמיים. לא רחוק משם מתחיל מסלול הנסיעה של Cades Cove, כ-11 מייל, שמאפשר המון נקודות תצפית נהדרות על ההרים. קסם אמיתי ועוצמת טבע שקצת קשה לתפוס במצלמה. כדאי להביא איתכם ארוחת צהריים מראש, כי אין מקומות בדרך, ולעצור באחת הנקודות בנסיעה לאחד ממסלולי ההייקינג (ויש הרבה). את הדרך חזרה הביתה עשינו בנסיעה כמעט רצופה עד ל-Natural Bridge שבוירג’יניה. בילינו את שעות אחר הצהריים בפארק ומשם המשכנו הלאה להריסונבורג (וירג’יניה), שם הסבנו לארוחת ערב אינדונזית מצוינת (Boboko). אז חיפשנו טיול כיף ומרגש לכולם? סימנו וי בקלילות. הגיחה הזו רק המחישה כמה חווית הסמוקי׳ז מגוונת ורחבה. בכל טיול מתגלים נופים חדשים, עיירות נוספות, וכמובן, הילדים גדלים ולפעמים שוכחים בכלל את הפעם הקודמת - סיבה נוספת לשוב! לעוד טורים של כיף משפחתי, בקרו בלינק הבא: https://bit.ly/2ZpXp9j לטור קודם בקיבוצון בנושא הסמוקיס: טיול של משפחת גרינבר
0 Comments
בתחילת מרץ העולם החליף מערכת הפעלה וקורונה הפכה מבירה חביבה לתמנון רב השפעה שחדר לכל תחום בחיינו. צפינו בבעתה בתורים המתארכים בכניסה לטריידר ג׳וז, ניסינו לא להיעלב כשעוברי אורח חתכו לצד השני של הרחוב בעודנו הולכים מולם לתומנו, וחווינו גסיסה מפוארת של שנת הלימודים, עם חופש גדול שהחל עוד לפני האביב, וילדים מבולבלים ומבודדים. מאתגר? לא קל? הכל נשמע כמו אנדרסטייטמנטס. בתוך הכאוס הגדול בלטו הכללים המנחים - לעבור לבילויים כתא משפחתי, להתרחק מהזולת, ולעשות מאמצים להרים לעצמנו ולשמח. הפתרון? טיולים. תכופים, מגוונים, ורצוי למקומות חדשים. פשפשתי בזכרוני ואספתי שלושה מסלולים יומיים שנהנינו מהם בחודשים האחרונים:
Wolf Rock and Chimney Rock: כחמישים דקות נסיעה מרוקוויל, בגבולות מרילנד. מסלול של 3.2 מייל במעלה ההר המוביל לאזור סלעי בפסגה, אידיאלי לישיבת צהריים ותצפית. בהחלט שווה את המאמץ ואפשרי עם ילדים. עוד פרטים על המסלול: https://www.hikingproject.com/trail/7021567/wolf-rock-chimney-rock-loop :Bears Den Overlook כשעה נסיעה מרוקוויל, בבלומונט, וירג׳יניה. האזור מציע שלוש אטרקציות: אתר תצפית מופלא בו מבוגרים יכולים להשתרע בנחת על סלעים ענקיים, בעוד ילדים מלאי עזוז יכולים לדלג על הצוקים, להתחבא ביניהם ולהיתלות על עצים. ההליכה לשם מהחנייה היא קצרצרה ובילינו שם לא מעט. כעשר דקות הליכה משם יש מבשלת בירה ענקית, עתירת מדשאות. יש במקום משאיות אוכל ואפשר להזמין ולהתחרדן בשמש על כיסאות העץ הנוחים. במרחק נסיעה קצר יש מסלול למפל, אם חשים צורך גם להירטב :). הנה הפרטים: https://www.hikingupward.com/OVH/HollowBrook/ :Bearfence trail and Rose River trail שני המסלולים נמצאים בסקיילנד דרייב, וירג׳יניה. נכון, קצת נסיעה, אבל אלו טרקים נהדרים, וכדאי לשלב אותם יחד ליום טיול מאומץ של יופי ואוויר הרים. המסלול הראשון הוא קצר, כמייל אחד, אך צורך טיפוס אתגרי. אל דאגה, אפילו פדלאה מתנשפת כמוני הצליחה לצלוח את העליה עם דרדס בן שמונה. הנוף הנדיר הנשקף מלמעלה חובק 360 מעלות וממש מצדיק את העליה. המסלול השני הוא כ-3.5 מיילים ורצוף רחש מרגיע של מים זורמים. מתגמל ומרשים! בטיולים האלו הרגשתי שיש לנו מרחק חברתי בטוח ממטיילים אחרים ויכולת לטייל בקצב שלנו. הכל כמובן דינמי ומשתנה, ותמיד אפשר ליפול על יום עמוס יותר. הרווח הוא בעיקר נפשי - שבירת שגרת השבוע הביתית, השגת מטרות וזמן איכות אמיתי של כולנו. מקווה שתנסו ותהנו. בריאות, כושר ואושר לכולם :) לעוד טורים של כיף משפחתי, בקרו בלינק הבא: https://bit.ly/2ZpXp9j לאחרונה עשינו גיחה קצרצרה ומהנה במיוחד לשתי עיירות מתוקות (שאפילו מתחרזות) - פרינסטון וקלינטון, שתיהן בניו ג׳רזי. חזרנו לשם לאחר שכבר שוטטנו באיזור בעבר, ולכן הלכנו על פורמט מקוצר, עם לינה של לילה. אם טרם ביקרתם, עדיף לעשות טיול מורחב יותר ולגלות מבחר עיירות במחוז האנטרדון של ניו ג׳רזי.
אז מה עושים בפרינסטון? קודם כל, זו עיירה סטודנטיאלית, ואין על אלו - אנרגיה ברחובות, תרבות, מבחר קולינרי מעניין יותר. וחוץ מזה, פרינסטון היא חתיכת אוניברסיטה - עם הסטוריה וייחוס. הקמפוס קיים שם מ-1756 והעיירה בנוייה בסגנון ויקטוריאני, עם סמטאות צדדיות שובות לב. נכנסנו לקאפלה, שהיתה מרשימה מאד, עם חלונותיה הצבעוניים והעוגב. המשכנו למוזיאון האמנות של האוניברסיטה, שכלל מבחר יפה של יצירות, ביניהן וורהול וליכטנשטיין. צהריים אכלנו ב-Triumph Brewery - מסעדה מקומית ידועה. אחר כך הסתובבנו בכיכר המרכזית וניסינו את Small World Cafe, שהציע קפה מצויין, ואת פנינת המתוקים - The Bent Spoon, שם דגמנו גלידת בננה-אניס וגלידת קפה טורקי (עם הל!). נפלא. קנינו לילדים ספרים על אלברט איינשטיין והלכנו גם לראות את הבית בו הוא גר עד מותו. בהחלט ייתכן שאעבור מתישהו לפרינסטון לעשות תואר-מחמד לעת זקנה! לקלינטון הגענו בשעת אחר צהריים מאוחרת. זו עיירונת שניתן לכסות תוך זמן קצר - האיזור המרכזי הוא סביב טחנת המים - ועם זאת, היופי בה מצדיק ביקור, במיוחד אם ממשיכים ממנה לנקודות נוספות. צריך להתכוון על מצב רגיעה והתבוננות, פחות אקשן ואטרקציות, וליהנות מהנוף על הגשר וממנו, ומהחנויות החינניות. על גדות הנהר צפינו באמן בונה מגדל מאוזן של סלעים בסבלנות אין קץ. מוזיאון האנטרדון, קטן ומינימליסטי, שנמצא בסמוך לגשר מומלץ בחום - נתקלנו שם ביצירות אמנות שהרשימו את כולנו בשתי ההזדמנויות בהן ביקרנו. מהעבר השני של הגשר יש מוזיאון על טחנת המים וחיי הכפר שסביבה. אם נפלתם על יום יפה, שבו ב-Riverside Cafe, ממש על קו המים. בפעם האחרונה חתכנו משם לניו יורק, אך כאמור, מומלץ להישאר באיזור ולחקור את נפלאותיו. פשוט יורדים דרומה, על גדות נהר דלאוור. אפשר להתחיל בפרנצ׳טאון הפצפונת, עיירה בסטייל צרפתי, ומקום טוב לצאת ממנו להייק ב-Delaware & Raritan Canal State Park. בגשר החמוד של העיירה השתעשענו עם הילדים בעמידה עם רגל אחת בניו ג׳רזי ושניה בפנסילבניה. למברטוויל וניו הופ מומלצות בהמשך - כבישים כפריים, עצירות קצרות של רחובות חמודים, חנויות ענתיקות, גלריות... קסם. ניו ג׳רזי היא הרבה מעבר לכביש 95! לעוד טורים של כיף משפחתי, בקרו בלינק הבא: https://bit.ly/2ZpXp9j בתמונה: נוף מהגשר בקלינטון כמו קוד חוזר ונשנה, השם פוקונוס צף כיעד אפשרי בדיוני הטיולים שלנו במהלך השנים, ואיכשהו, מעולם לא מימשנו אותו, לא ברור מדוע. והנה צצו להם שלושה ימים, מצב רוח מתאים, ותכנית-על שסגרה לנו עוד חופשונת משפחתית נפלאה. באופן כללי, אנחנו נוטים לחפש הרפתקאות פחות שגרתיות, אוף דה ביטן טראק, אבל הפעם התחלנו בהימור בטוח - שמנו פעמינו אל ה-Great Wolf Lodge. הגענו בול באחת בצהריים, היישר מהכפור של נובמבר, אל תוך פארק המים המקורה, שנפתח לבאי המלון בשעה זו. אני ניסיתי כמה מגלשות, לזכר עברי כגרופית של המימדיון, ואז פרשתי רשמית לרביצה של שש שעות על כסא נוח. לקראת שמונה בערב אפילו הילדים מיצו... מה אומר, זהו מלון מצויין לילדים, שיכלו להסתובב חופשי, לישון בביקתת עץ בתוך החדר, וליהנות מארוחות בופה עתירות היצע וסוכרים. למחרת חזרנו להרפתקאות. היעד הראשון היה מכרה אבץ היסטורי שמחזיק במספר שיאים עולמיים, Sterling Hill Mine. שעה נסיעה, ולמעשה, סטייה לניו ג׳רזי, אבל מומלץ ביותר! המקום מציע בתקופת הסתיו סיור יומי אחד, באחת בצהריים. הגענו מוקדם והילדים יכלו ללקט אבנים מיוחדות בחצר המכרה למזכרת. אכלנו פאי כורים מסורתי של בשר ותפו״א, והסתובבנו במוזיאון עד לסיור המודרך אל בטן האדמה, ירידה של בערך 130 פיט, שארך כשעתיים. כל אחד מאיתנו היה מרותק - שגרת חיי הכורים, האנקדוטות, הציוד, סלעים פלורסנטיים שזהרו בחושך - התרשמנו עמוקות. משם יצאנו למילפורד, עיירה חמודה בפוקונוס. יש במקום את Grey Towers Castle, שלא הספקנו הפעם. אחרי התרעננות במלון, הלכנו לארוחת ערב במסעדה שנמצאת בטחנת מים היסטורית, Waterwheel Cafe. הטחנה עצמה, אגב, פתוחה לקהל לסיור עצמאי במהלך היום. התמזלנו והיתה במקום גם הופעת מוזיקת קאנטרי סוחפת שהקפיצה לנו את הערב. בבוקר היום השלישי נסענו אל סטייט פארק היקורי ראן בכוונה לבקר במפל Hawk ו-Boulder Field, סוג של תופעת טבע סלעית. הטמפרטורות היו מקפיאות, אבל מסלול ההליכה למפל היה מרומם נפש ממש - ירוק, למרות השלכת, עם המון גיחות לנחל השוצף לידינו. אני בטוחה שנגיע לכאן גם בקיץ, לסגור לילדים את מעגל הטבילה במים! משם המשכנו אל ג׳ים ת׳ורפ, עיירה צבעונית ויפה במיוחד בינות להרים, שפשוט אסור לפספס. בנסיעה דיסקסנו את הסיפור ההיסטורי של הספורטאי ג׳ים ת׳ורפ ולהפתעתי, הילדים ידעו לא מעט. אכלנו צהריים ב-Stone Row Pub and Eatery, מקום עם וייב ביתי מעניין. רק בואו בלי לחץ, שכן הם מזהירים מראש שאוכל איכותי דורש השקעה ומתזמנים חצי שעה להכנה(!). אפשר לנסות את Marion Hose - מסעדת בר השוכנת בתחנת כיבוי אש לשעבר. את העיירה חקרנו בסיור אחר-צהריים משמח שכלל חנויות ענתיקות, ממתקי נוסטלגיה, חנות מדליקה של כרטיסי ברכה שעדיין מוטבעים במקום במכבש דפוס ישן, חנות ג׳רקי עם מיני בשר מיובש של צבים/תנינים/קנגורו (לא נגענו!) וכמובן - אספרסו. לו היה לנו עוד יום שם, היינו מבקרים בבית הכלא העתיק ובאחוזת הפאר של אסה פאקר, ובטח מנסים את אחת מנסיעות הרכבת היוצאות מהכיכר המרכזית. חזרנו למלון לשכשוך ג׳קוזי ואצנו להקרנה של פרוזן 2 בקולנוע המקומי. בתשע בערב שוב נראינו בדאון טאון של העיירה, הפעם לביקור במוזיאון של ויקטור סטאבין. ישבנו באיזור בית הקפה (http://cafearielle.net/ ) והמלצרית המקסימה סידרה לנו סיור אישי עם האמן בגלריה הצמודה. הסתבר שהוא גם יהודי. הילדים נעמדו דקות ארוכות מול האמנות הבועטת והאינטיליגנטית. העוגה והקפה שאחר כך סבבו סביב הרשמים שלהם. זהו, טעמנו רק קצת ממה שיש לאזור היפה הזה להציע, ונשאר בהחלט רצון לעוד. נראה לי שלפוקונוס יש כבר כמה לוביסטים חזקים אצלנו במשפחה, שידאגו שנחזור במהרה :) לעוד טורים של כיף משפחתי, בקרו בלינק הבא: https://bit.ly/2ZpXp9j הערת העורך: שני מקומות נוספים השווים ביקור באיזור הפוקנוס הם: מכרה פחם: ירידה על מעמקי האדמה בקרונית של כורי פחם וסיור מרתק במכרה: https://www.lackawannacounty.org/index.php/attractions/coal-mine מפלי בושקיל: סדרה יפיפיה של מפלים במסלול טיול לא ארוך המתאים גם לילדים קטנים (לא לעגלות): https://www.visitbushkillfalls.com/ נוף מהסיור במכרה האבץ
יש לי חולשה גדולה לאיזורים הרריים, דרמטיות של גבהים משתנים... תנו לי קצת מהכביש המתפתל בין עכו לצפת, פיורדים של נורבגיה, ומדי פעם - מנת דיפ קריק. אין כמו גבעות ירוקות שבינן גם מבצבץ כחול בוהק ואגמי. הכיוון הוא צפון-מערב מרילנד, בצ׳ופצ׳יק של הקומקום - הלא הם מחוזות אלגני וגארת. הגחנו לסופשבוע רגוע ויצא לנו קצת גדוש, כי יש הרבה מה לעשות שם.
את הדרך לדיפ קריק שברנו בקמברלנד, שהמדרחוב השליו שלה, עטור חנויות הענתיקות, כבר מכיר את צעדינו מעצירות העבר. פתחנו שולחן חוץ במנהטן סושיאל (https://www.themanhattansocial.com) - מקום עם נגיעות מזרח תיכון. באופק נראית ונשמעת הרכבת ההסטורית שיוצאת בסופי שבוע לנסיעות בסטייל של פעם לפרוסטברג השכנה, שכמו קמברלנד, חיה בזמן וקצב אחר, שקט ואיטי. לקנות אספרסו, לשבת על ספסל במדרחוב, וקצת להציץ על עוברי האורח - זה מה שאני עושה (אל תספרו). משם המשכנו למק׳הנרי בדיפ קריק, אל הביקתה הנפלאה שחיכתה לנו בסבלנות לטבילת ג׳קוזי של אחר צהריים. אנחנו אהבנו את: https://bit.ly/2Zq6RK4 אבל יש שפע בקתות באיזור - למיני גדלים וצרכים. הילדים היו באנרגיות גבוהות וניתבנו אותם אל עבר החוף (נסיעה קצרה), שלמרגלותיו רבצנו עד קרוב לשעת השקיעה. החוף, כמו שהגדירו אורחינו מהארץ, נראה כמו שהכנרת היתה יכולה להיות, מינוס הערסים, הלכלוך והרעש... למחרת, לאחר ארוחת בוקר דשנה במיוחד, פצחנו בסדרת מפלים, ב-Swallow Falls State Park. מסלולים קצרים וקלים יחסית, שמתאימים למשפחות עם ילדים, ומציעים מקומות מסתור מוצלים למבוגרים עצלים, עת ילדיהם צוהלים במפלים שממול כאילו אין מחר. קפצנו בצהריים לאוקלנד, ושבנו אל האגם לאכול שיקגו פיצה פאי ב-Uno. באיזור המרינה שבחוץ היתה מוזיקה חיה ומלא משחקי שדה על מרחבי הדשא. לקינוח שכרנו סירת פונטון וחקרנו את האגם מבפנים. הילדים קפצו למים ובתכל׳ס, כולם היו די מבסוטים. את שארית הערב כילינו בסנוקר ומשחקי קופסא מול האח (כן, באוגוסט - המזגן הקפיא!). את הבוקר האחרון התחלנו ברזורט WISP השכן, שמציע שפע של פעילויות אתגריות - מראפטינג לזיפליין, לרכבת הרים. דגמנו את המבחר והמשכנו הלאה למרכז הטבע של דיפ קריק, שהיה מעניין ומעשיר. יש באיזור חוות לבנדר (https://deepcreeklavenderfarm.com) שתכננו גם לכסות - נשאיר לפעם הבאה. עם שעת הצהריים הגענו לגרנטסוויל - היישר אל כפר האמנים: Spruce Forest Artisan Village. המקום קטן ועם זאת, מהמם ביופיו. אכלנו בחוץ מול הנוף ב-Cornucopia Cafe. אח״כ הסתובבנו בינות לבתי הסטודיו. אל תפספסו את גארי יודר, מגלף הציפורים - אמן מוכשר ואדם מלא השראה. חזרנו רוויים בחוויות. בת ה-12 שלנו כבר הודיעה שאנחנו לא חייבים לקחת אותה לביקור נוסף - היא עוברת לשם עצמאית בגיל 18... דיפ קריק היא בהחלט פנינה מרילנדית. לכו להירגע מול איזה הר - זה עובד! לעוד טורים של כיף משפחתי, בקרו בלינק הבא: https://bit.ly/2ZpXp9j הכל התחיל בתכנית מגניבה לכאורה לעשות עוד גיחה יומית לתפוח הגדול. כרובית במזנון, איזו גלריה, שוק מקומי, כאלה. לכאורה היא מילת המפתח. הילדים שמעו ניו יורק וקולות מחאה מילאו את הבית. נמאס ניו יורק - רוצים משהו אחר! השעה 11 בלילה ובבוקר נוסעים, לא משנה לאן, ולא אחת כמוני תיבהל מאתגר תכנון טיול של הרגע האחרון. זכרתי סוף שבוע מופלא שעשינו כזוג לפני מלאן שנים בקייפ מאי, ניו ג׳רזי, והחלטתי לחזור. שבע בבוקר ואנחנו בדרכים. היעד הראשון הוא לואיס, דלאוור. בדרך קניתי כרטיסים למעבורת (35 דולרים לכולנו, שני מבוגרים ושלושה ילדים). החלטנו להשאיר את המכונית בטרמינל ולהסתדר עם תיק קטן על הגב וטיפהל׳ה חוסר וודאות. השיט מדלאוור לקייפ מאי לקח שעה וחצי, על כיסאות נוח, בליווי התראות תכופות בכריזה על דולפינים ששחו בזוגות סביב וסיפקו המון התרגשות. הילדים? בקושי ראינו אותם. בקייפ מאי לקחנו את השאטל הענתיקה לתוך העיר, שהמתין ביציאה מהמעבורת. מדובר בעיירת נופש קסומה עם בתים ויקטוריאניים עוצרי נשימה. הסתחררנו מכמות ממתקי הוינטאג׳ ובתי הקפה. לא יכולנו להתעכב יותר מדי כי היתה לנו מטרה מקודשת - לדלג ישר אל החוף. כמו מכובע קוסמים יצאו מתיק הגב הקטן בגדי ים ומחצלת, פירות ומגבות... מי שלא ראה את השלישיה שלנו רצה בים באותו יום לא ראה שמחה אמיתית מימיו :) מהו שוק הפשפשים של ברוקלין מול הגלים המטורפים והים הכחול שלחופו בילינו כשלוש שעות... אחר הצהריים עבר בשיטוט בין המזרקות לחנויות המיוחדות במדרחוב, עם גלידות מטפטפות בשלל טעמים וקפה אורגני לתפארת. על השיט חזרה ללואיס לא אכביר מילים, רק אציין שקיעה, בריזה, ועוד דולפינים. היה תענוג. בלואיס אכלנו ארוחת ערב באיטלקית מקומית ופשוטה, אבל טעימה מאד (פרטים למטה), ו. וזהו, הביתה מאוחר עם ילדים רדומים ומאיר אריאל שעשה לנו נעים. לכו גם אתם.
אתר המעבורת: https://www.cmlf.com/schedules-fares מסעדה: Villa Sorento 1551 Savannah Rd Ste 3, Lewes, DE ערסל תלוי, חול לבן, ים כחול.
חברה שלחה לי תמונה של מסעדה עם חוף פרטי כאן במרילנד. נדלקתי - עם כל אהבתי לטיולים והיכולת לראות דברים טיפהל׳ה ורוד יותר מהמציאות, החופים כאן לא באמת מרגשים. יאללה, בשבת אנחנו נוסעות - שתי נשים, שלושה ילדים כל אחת, ובירות. פקקים, קצת קיטורים בדרך, אבל הגענו. התכנית: שריצה בים לכמה שעות, ולאחר מכן, פירוק שרצים באיזור השולחנות הערוכים. המלצרית האדיבה בישרה במפתיע שהחוף סגור. באדיבות היא גם פיקחה שבדרכנו החוצה לא נימלט חלילה לפיסת חול אסורה - קלטה מיד מה זממו הילדים (טוב נו, גם לנו עבר בראש…). אז הנה אנחנו באיזור צ׳ספיק, עם ילדים באקסטזת ים, בלי תכנית ב׳. עם כל המים המקיפים את האיזור מסביב, גוגל מפס לא מראה חופים ציבוריים פעילים סביבנו. עצרנו עוברי אורח, נכנסנו לרחובות מגורים, וקיבלנו תשובות בסגנון ״מגדל המים? ימינה ממנו ליד שדה התירס? שם ישר עד החוף!״. כמובן שהלכנו לאיבוד. הלחץ של הילדים במושבים האחוריים הולך וגדל, הבירות בצידנית מתחממות, אבל אנחנו עומדות בתלאות בחן ומשחקות אותה כאילו עוד שניה אנחנו ביעד הסופי. הישועה הגיעה ממעקב פשוט אחרי אנשים בבגדי ים. קלטנו אותם ובזריזות של נשים נואשות זינקנו עם המכוניות. אחרי אזור הייטק משרדי הופיעה פתאום חורשה לא צפויה: Terrapin Nature Park. הופה. מה אומר לכם, הציפייה השתלמה. הליכה של כעשר דקות בשביל נוח ומוקף צמחייה ואז החוף - לבן, מבטיח, עם נוף של הגשר במרחק ומעט אנשים. הילדים התפנו לחפירות, ואנחנו - לחפירות משלנו. השעות עברו ולא הפסקנו להתפעל מהתצפית על השקיעה והבריזה. חוף שהתגלה בספונטניות וכרגע הוא הלהיט התורן - חמישים דקות מהבית, טבעי ויפה, ולא מתוקשר יותר מדי. ואל דאגה, טור טיולים לא מסתיים בלי המלצת אוכל :) אחרי שהשמש ירדה המשכנו חמש דקות משם לפיצריית טאבון עצים, שהיתה מצוינת והתאימה בול לישיבה בכפכפים והמון חול: D’alessio’s Wood-Fired Pizza כתובת החוף: 191 Log Canoe Cir, Stevensville MD 21666 גם אם אנחנו בעיצומו של ינואר, חוף ים זו לא מילה גסה. היעד השבועי הוא סולומונס, מקום שכדאי לכם לשמור בראש גם לימים החמים יותר – שכן מדובר באחד החופים היפים באיזורינו – אך נחמד גם לבקר עכשיו, כשקר. הנסיעה לשם היא כשעתיים. אנחנו פתחנו בארוחת צהריים על המים, בקפטנ'ס טייבל (לינק). המשכנו בסיבוב על המזח וקינחנו בקימ'ס קי ליים פאי'ס (לינק). משם הגענו לסיור קסום באן מרי גארדנ'ס – גנים בוטניים המשלבים פסלים בכל העולם, גם מישראל. תנו לילדים למצוא בתי גמדים זעירים בין העצים, ההתלהבות מובטחת! מוכנים לחוף? רגע, צריך לעבוד. המסלול לחוף (לינק) עובר בתוך יער ואורכו כחצי שעה. אגב, את רוב הדרך אפשר לעבור בקלות עם עגלה. מאוד אהבנו את החוף. גם אם לא נכנסים למים בזמן זה של השנה, החוף מקסים וההליכה על החול היא גם חוויה בפני עצמה. משם חזרנו הביתה, בהחלט עייפים, בכל זאת ילדה על הגב ותינוק בעגלה, ולגמרי מרוצים. שווה.
אוקיי, הקור הגדול כבר כאן, אבל יש מה לעשות בחוץ גם כשהטמפרטורות צונחות. חכו ליום שמשי יחסית וצאו לביקור של חצי יום ברסטון, וירג'יניה, רק חצי שעת נסיעה מאיתנו. כתושבת רסטון לשעבר, אני יכולה להמליץ מניסיון אישי ורב-פעמי- הסיבוב שלהלן תמיד עושה את שבתות החורף שמחות. נתחיל בחוות "פריינג פאן" (כן,כן, מחבת טיגון, בתרגום לעברית) שליתר דיוק, ממוקמת בהרנדון. בחווה (לינק) תפגשו מגוון חיות משק, כולן נגישות ואת חלקן הגדול ניתן ללטף. הכניסה חופשית והמקום פתוח כמעט תמיד. יש במקום חדרי תצוגה של ייצור מוצרי משק שונים – הפקת חלב, עישון ועוד. אפשר גם לעשות מסלול הליכה קצרצר ביער דרך השדות המקיפים את החווה. משם נמשיך לדאון טאון של רסטון, שם תוכלו לבחור בין מספר מקומות לאכול בהם צהריים. ההמלצה שלי היא הבורגר-קאונטר (לינק), המבורגריית גורמה המציעה אינסוף שדרוגים שווים, מלחמניית חיטה מלאה, לרוטב משמשים, פלפלים קלויים, ועוד (אל תוותרו על צ'יפס הבטטה!). קנחו באספרסו או שוקולדה חמה ונדירה בפיטנגו, הגלידריה הסמוכה, שאגב, מנוהלת על ידי ישראלי יוצא קיבוץ. את הארוחה הדשנה תורידו בהליכה קלילה אל איזור הכיכר המרכזית של העיר, שם תוכלו לשכור נעלי החלקה על הקרח ולנסות את מזלכם עם הילדים במשטח ההחלקה. אזהרה מראש: כנראה שתמיד תחושו נחיתות בזירה אל מול יכולות ההחלקה המרשימות של המקומיים, קחו את זה בקלות. לקראת הקיץ, עקבו באתר הדאון טאון (לינק) אחר הפסטיבלים והאירועים במקום – רסטון מאד פעילה מהבחינה הזו ושווה לבדוק! שבת שלום.
לא צריך הרבה כדי ליהנות מההמלצות השבוע – יום שמשי ופחות מחצי שעת נסיעה לתוככי די.סי. אם נמאס לכם לפעמים מהפלאזות הצפופות של רוקוויל פייק, הנה שני מקומות נפלאים של יופי ארכיטקטוני, אמנות ושקט. הקתדרלה הלאומית (לינק) היא מבנה עצום ומרשים. אם נסעתם לאורכה של שדירת ויסקונסין, בודאי שמתם לב אליה, קשה לפספס. הגענו לשם ביום ראשון בבוקר ונכנסנו לתפילה בתוך הקתדרלה (כצופים, כמובן.) עם קטנטנים קשה לשמור על השקט לזמן רב, וזרמנו משם החוצה אל הגן המקסים הנמצא ליד המבנה. אפשר גם להביא שמיכה ולהשתרע על המדשאות הרחבות שמול הקתדרלה. שווה לבדוק את לו"ז הקונצרטים המתקיימים במקום: הילווד גרדנ'ס (לינק) היא אחוזה קסומה המאכלסת מוזיאון אספנות וגנים מעוצבים. הכניסה היא בתשלום ($15 למבוגר, $5 לילד מעל גיל 6, קטנים נכנסים חינם) ואפשר להעביר שם בקלות שלוש שעות של שיטוט בשבילים. יש סיורים מודרכים במקום (ניסינו ומאד נהנינו), בית קפה קטן, ואירועים שונים. בסוף השבוע הנוכחי מתקיים שם פסטיבל חורף רוסי. כדאי לבדוק! אם אתם כבר באיזור ומתחשק לכם לאכול משהו, נסו את "פיט – פיצה בנוסח ניו הייבן" (לינק). הפיצה שם מצויינת, במיוחד זו הנקראת "ניו הייבן" – 4940 ויסקונסין אבניו. שבת שלום!
|